האם המשוחררים יחזרו לסיבוב נוסף? "חשש אמיתי שתכנון צה"ל לא יתממש"

אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר במלחמה היא גיוסם של כ־295 אלף חיילי מילואים (כ־45 אלף מתוכם מתנדבים), הרבה יותר מכ־89 אלף שגויסו במלחמת לבנון השנייה וכ־82 אלף במבצע צוק איתן. אם מביאים בחשבון שממוצע ימי המילואים לכל מתגייס הוא כ־61, ניתן להבין שכמחצית מהם שוחררו (הנתון המדויק לא פורסם). עם זאת, חלק מהמשוחררים חזרו לבתיהם בידיעה כי הם יגויסו שוב בקרוב.

סיבה מרכזית לכך היא שחלק ארי מהפעילות של צה"ל שנמשכת ברצועת עזה ובגבול לבנון מתבססת על הלוחמים הסדירים, ורובם ככולם כבר אינם תופסים קווים ביהודה ושומרון וגזרות נוספות. מילואימניקים רבים מבין אלה שחוזרים לבתיהם ולמקום עבודתם, מיועדים להיות אלה שבזמן הקרוב יגבו את אותם הסדירים. אבל ברקע אי אפשר להתעלם מהשחיקה שהם חווים.

"שחיקה היא דבר פיזיקלי, כל חומר נשחק - גם בן אדם. לכן בניהול מלחמה צריך לדאוג שהכוחות לא יישחקו", מסביר אלוף (מיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי וכיום עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן. הוא מציין כי הגישה של הרוסים, שלפיה "החיילים נשחקים רק כשסוליות הנעליים נגמרות", אינה סבירה בעיניו.

לאורך הקריירה הצבאית שלו פיקד אלוף (מיל') הכהן על אינספור אנשי מילואים, וכמפקד - הוא רואה בהם ערך מוסף שלא מוצאים בלוחמים הסדירים. "אנשי מילואים מביאים עומק, יצירתיות ואת היכולת להסתגל למצבים חדשים. גם במלחמת יום הכיפורים עברו לוחמי מילואים בין הגזרות".

הם עברו בין הגזרות, אבל לא שוחררו הביתה בידיעה שיחזרו בעוד חודש. זה ישפיע עליהם?
"מדובר במעברים קשים, ויכול להיות שיש בעייתיות בשחרור. גם חזרה מחופש לעבודה היא קשה. אבל מניסיוני כמג"ד מילואים, גדוד מילואים יודע להתארגן במהירות גבוהה יותר מסדירים. יש בהם כוחות פנימיים שונים".

הכהן אף חושב שאם היו משלבים אנשי מילואים בשגרה בפעילות אוגדת עזה, עוד בטרם 7 באוקטובר, האסון היה עשוי להצטמצם. "דיברו על צבא קטן, חכם, מקצועי, ואמרתי שזו פנטזיה. יכול להיות שאם היו אנשי מילואים באוגדת עזה, הם היו מעלים סימני שאלה ומגבירים את ההיערכות. הם אנשים מבוגרים עם עמדה, יש להם חשיבה עצמאית ואין להם מורא מול דרגות".

"זו לא תהיה שנה קלה"

רידוד הסד"כ ואותו שחרור זמני מיועד גם להפחית עלויות עצומות למשק. לפי הערכות משרד האוצר, גיוס בהיקף הגבוה שהיה הביא מדי יום לאובדן של כ־300-250 מיליון שקל מהתוצר. לכך יש להוסיף את העלות היומית הישירה בשל תשלום דמי המילואים למשרתים, כ־150 מיליון שקל. עם זאת, צה"ל צריך להביא בחשבון את האפשרות שהם לא יחזרו, בין שבשל קשיים כלכליים בבתיהם ובין שבשל קשיים נפשיים שנובעים מהשפעות המלחמה.

"אנשי מילואים היו בלחימה לא פשוטה ויש פה חוויות לא קלות לעבד", אומר עפר שלח, לשעבר חבר ועדת חוץ וביטחון וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב. "פניתי בחודש דצמבר לבכירי הצבא והתרעתי שתכנון המילואים של צה"ל עלול לא להתממש. מערכת הביטחון מדברת על לחימה ארוכה, וההיערכות ההגנתית בדרום ובצפון תדרוש יותר אנשים. זה דורש היערכות אחרת, ולא בטוח שבכירי צה"ל, שבבסיסם קצינים סדירים, מבינים באופן ברור מה המשמעות. יש פה חשש אמיתי".

שלח מציין כי מלחמת חרבות ברזל היא חסרת תקדים מכמה היבטים. "במלחמת יום הכיפורים אנשים שוחררו הביתה אחרי חצי שנה, וגם היו הבדלים נוספים. מספר האנשים שגויסו באוקטובר הוא בערך באותם סדרי גודל שגויסו למילואים ב־6 באוקטובר 1973, אבל זה בחברה שהייתה פחות משליש בגודל. כלומר, הנטל נפל באופן שוויוני יותר על כולם.

"מבחינה תעסוקתית וחברתית ההשפעה משמעותית. לשכירים שמשרתים במילואים יכול להיות תחליף. בהייטק, למשל, אנשים מצאו שלפחות באופן זמני שכרו להם מחליף. זו לא תהיה שנה קלה".

חבר ועדת חוץ וביטחון לשעבר מסכם כי כל צבא המילואים של היום שונה מאוד ממקרי העבר. "מערך המילואים מגיע מסיטואציה שב־1973 וב־1982 תקופת מילואים רגילה הייתה חודש או חודש וחצי בשנה. בשנים האחרונות משרת מילואים פעיל זה 20 יום בשלוש שנים. זו לא רק קבוצה קטנה, אלא גם כזו שלא רגילה לתקופות ארוכות".