חוזרים למשרד אחרי מילואים? חמש אסטרטגיות שיגרמו לכם להפוך את האתגר להזדמנות

כניסה לתפקיד היא שלב קריטי להצלחה בו ובקריירה בכלל. עם זאת, למרות שקיימת ספרות עשירה שמתארת את האתגרים בהתחלה החדשה, בנוגע לחזרה לתפקיד אחרי הפוגה - אין כמעט מחקר. הפוגה יכולה להתקיים מבחירה, כמו חופשה או שבתון, או מהכרח, כמו מחלה או מילואים.

חוויית המילואים משתנה בין המשרתים השונים. המעבר בין מציאות מלחמתית למציאות אזרחית יכול להיות קשה, ולשינוי כזה עשויים להתלוות קשיים רגשיים, פיזיים וחברתיים. רבים ורבות מתמודדים בימים אלה עם השאלה - מה לעשות כדי לחזור בקלות לתפקיד ולצלוח את החזרה לשגרת העבודה? הנה כמה אסטרטגיות שיכולות להקל את הנחיתה היישר לכיסא המשרד.

תכנון, הבנה ותיאום

● פרואקטיביות. מעסיקים מצפים מעובדים להיות פעילים ויוזמים ובפרט בכניסה לארגון ולתפקיד. בדומה לכך, בתום שירות המילואים מוטב שתהיו מעורבים בניהול חזרתכם לשורות הארגון - במיוחד ארגון שלא נערך לכך. קחו אתם את היוזמה ובנו תוכנית חזרה מסודרת. זו תתייחס גם להיבטים פורמליים, כמו קביעת פגישות עם קולגות למעבר על פרויקטים משותפים, השלמת ידע וכדומה, וגם להיבטים הלא פורמליים, דוגמת פינוי זמן למפגש חברתי עם הצוות ושיתוף בחוויה. חשוב שהקצב יהיה ישים ומאפשר. מומלץ להגדיר יעדים קצרי־טווח ולתקף את התוכנית עם הממונה.

● אבחון צרכים אישיים. השלב הראשון בתוכנית יהיה אפיון הצרכים שלכם: מה חשוב לכם? מה מטריד אתכם? מה יכול לעזור? ניתן להיעזר במדרג של אברהם מאסלו, תיאוריה פסיכולוגית שמתארת חמישה צרכים אנושיים אוניברסליים. שאלו מה מטריד אתכם בכל אחד מחמשת ההיבטים: מהמדרגה התחתונה, הצרכים הפיזיולוגיים (מי יושב בכיסא שלכם? איך חוזרים לתזונה נכונה?), דרך צורכי הביטחון (באיזו מידה שומרים על תפקידכם? מה תהיה ההתייחסות אליכם?), הצרכים החברתיים (מי שמר על קשר? למי לספר מה עבר עליכם?), צורכי הערכה (באיזו מידה מעריכים את התרומה שלכם? איך השירות ישפיע על הערכת הביצועים?) ועד הצורך במימוש עצמי ובמשמעות (מה תרמתי? אחרי העשייה החשובה והמשמעותית במילואים וניתוק ממושך מהעבודה - האם היא עדיין מייצרת לי עניין ומימוש?).

ב־2008 החוקרים ניתין נוריה, בוריס גרויסברג ולינדה אלינג־לי מאוניבריבטת הרווארד הציגו מודל צרכים נוסף ובו שילבו את הצורך בהבנה. הם הדגישו את חשיבות ההיכרות של העובד עם מדיניות, תהליכים ושינויים שמתרחשים בארגון. לאחר ההיעדרות הארוכה חשוב לשאול ולהתעניין בנוגע לעשייה, ההתקדמות והאווירה, בפרויקטים שלכם בפרט ובחברה בכלל.

● תיאום ציפיות. בתיאוריית התפקיד רוברט קאהן ועמיתיו הסבירו כיצד האדם לומד את תפקידו בעזרת הציפיות שמשוגרות אליו מהממשקים השונים. כדי למנוע קשיים, לחצים ועומס, חשוב לקיים תיאום בנוגע לצרכים השונים.

תיאום הציפיות הראשון הוא עצמי. אפיון הצרכים שבוצע קודם לכן יכול לסייע בשלב זה. אך חשוב להגדיר את הציפיות גם מהסובבים אתכם ולקיים שיחות הבהרה. מטרת השיחות היא לשמוע איך שאר האנשים בצוות מקווים שתתנהלו, להציג גם את הכוונות שלכם ולתאם בין הדברים. כך ניתן למנוע אי־הבנות, פגיעה במוטיבציה ותקלות.

 ד''ר שושי חן / צילום: ישראל הדרי

מה עושים עם הקשיים

● התמודדות עם האתגרים. במודל ההתמודדות עם לחץ שפיתחו הפסיכולוגים האמריקאים ריצ'רד לזרוס וסוזן פולקמן הם מתארים שתי דרכי התמודדות עם דרישות הנתפסות יומרניות. שתי האסטרטגיות חשובות בחזרה לתפקיד.

האחת היא התמודדות ממוקדת בעיה, זיהוי הגורם לקושי, איתור חלופות למענה, בחירה בפתרון ומימושו. לאחר הגדרת הבעיה, הדרך לפתרון קלה יותר. גישה זו פרקטית ועוזרת לצמצם את הדרישות וההשלכות שלהן.

האסטרטגיה השנייה היא צמצום הרגשות הלא נעימים שמלווים את הדרישות. קיימות דרכים שונות לכך: שיחה עם חבר קרוב, שיח עם איש או אשת מקצוע, ספורט, טיול בטבע, זמן לשינה ועוד. כל אחד מעדיף אסטרטגיה אחת מהשתיים. אך קיימים מחקרים המדגישים את חשיבות השילוב בין שתיהן: הרציונלית והרגשית.

 אביביבת שולץ-לוין / צילום: גדי אוהד

● למידה/התבוננות/רפלקציה. יש שונות גדולה בין אנשי המילואים וסוג השירות. לעיתים זו עשויה להיות הזדמנות להתפתחות, רכישת ידע והכרת אנשים חדשים. זווית זו, המבוססת על הפסיכולוגיה החיובית של זליגמן, מאפשרת מסגור שונה לתקופה. חיילי מילואים עשויים ללמוד מיומנויות, לקבל הכשרה מקצועית ולהגדיל את הרשת שלהם בעקבות היכרות עם אנשים חדשים. התמודדות עם קשיים מייצרת איתנות וחוסן. התבוננות על התקופה וניתוח הדברים הם חלק מהחוויה ואפשר ללמוד מהם.

רוב מקומות העבודה לא יקצו "100 ימי חסד", אך מרביתם מעריכים ומבינים את האתגר. קבלת אחריות על התהליך תייצר התחלה טובה, שתעלה משמעותית את הסיכוי לצלוח את המעבר טוב יותר.