צילומים: shutterstock, אמיר מאירי
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע ביום חמישי האחרון כי מזונות ילדים של בני זוג בהליכי גירושים יידונו בפניו לבקשת האם, לאחר שבית הדין הרבני קבע שבועיים קודם כי הוא זה שיכריע בסוגיה, לאחר שהאב הקדים ופנה לרבני.
● כפי שנחשף בגלובס: זו החברה החדשה בוועדה לבחירת שופטים
● האח, האישה, הדירה והפסיקה של בית הדין הרבני
התוצאה אבסורדית: בני הזוג נדרשים להגיש תגובות לבקשה למזונות בשתי הערכאות, שיכריעו באותו העניין. מצב זה גורם לבזבוז זמן של הצדדים ושל בתי המשפט ולהוצאות כספיות מיותרות בשל כפל ההתדיינות, ועלול להביא להחלטות סותרות ולמבוי סתום.
הכאוס נובע מכך שהערכאות האזרחית והדתית מפרשות אחרת את המצב המשפטי, כך שבתי הדין הרבניים לא פועלים לפי פסיקת בית המשפט העליון, הקובעת כי ניתן לדון ברבני רק אם שני הצדדים הסכימו. ארבעה גברים עתרו לבג"ץ בשנת 2021, שיקבע כי הרבני כפוף להחלטת בית המשפט העליון, ויבטל החלטות שניתנו בעניינם ברבני, אך עד היום לא ניתן פסק דין על ידי ההרכב בראשותו של השופט נעם סולברג. חוסר האחידות גורם לחוסר ודאות, ומחריף את הקשיים שממילא כרוכים בהליך גירושים.
"מרוץ הסמכויות"
המחלוקת מתחילה מכך שלבתי הדין הרבניים ולבתי המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה, לפי החוק, לדון בתביעות הכרוכות בהליך הגירושים, בהן מזונות ילדים. מצב זה הוביל ל"מרוץ הסמכויות" הידוע, שבו הצד שהקדים להגיש את התביעה קובע היכן היא תידון.
בשנות ה-70 בית המשפט העליון קבע בהלכה המכונה "הלכת שרגאי", כי הרבני יוכל לדון במזונות ילדים רק אם הצדדים הסכימו על כך. בתי הדין הרבניים נטו לכבד את ההלכה, אך היו גם כאלו שהמשיכו לדון במזונות, תוך מתן פרשנות שונה לפסק הדין.
בשנת 2019 החיה בית המשפט העליון את ההלכה, כך שנקבע כי בהיעדר הסכמה בין הצדדים על הערכאה, הסמכות לדון במזונות ילדים מסורה למערכת המשפט האזרחית, גם אם אחד הצדדים הקדים ופנה לרבני. זאת למעט תביעות להשבת הוצאות ספציפיות.
שנתיים לאחר מכן, בשנת 2021, קבע בית הדין הרבני הגדול, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, כי לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות קטינים גם ללא הסכמה. הנימוק היה כי העליון סטה מהלכת שרגאי, שלא שללה את סמכותו, וכי ממילא הרבני אינו כפוף לבית המשפט העליון אלא במסגרת עתירה לבג"ץ. הפסיקה הובילה להחלטות הסותרות בין הערכאות ולכך שבתי הדין הרבניים ממשיכים לפסוק בניגוד לקביעת בית המשפט העליון. פסק הדין הוביל להגשת העתירה.
בינואר 2023 הוציא בג"ץ צו על תנאי, המורה לבית הדין הרבני הגדול להסביר מדוע לא יבוטלו החלטות של בתי הדין הרבניים שדנו ללא הסכמת שני הצדדים. בספטמבר התקיים דיון, שבו הביעו השופטים עמדות לטובת העתירה, אך עד היום לא ניתן פסק הדין. בינתיים השופטת ענת ברון, שישבה בהרכב, פרשה, ובמקומה מונתה השופטת רות רונן. היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה מיוזמתה להליך, והבהירה כי בתי הדין הרבניים חרגו מסמכותם כאשר דנו בתיקי מזונות בניגוד להלכה קיימת של בית המשפט העליון.
מאז הוגשה העתירה התנהלות בתי הדין הרבניים אינה אחידה. חלק קטן מהדיינים, בעיקר בבית הדין בת"א, אינם נוטלים סמכות נוכח "המצב המשפטי המעומעם" והבג"ץ שטרם הוכרע. כך למשל, במהלך ינואר, הרב צבי בן יעקב והרב שלמה שטסמן, שניהם מבית הדין הרבני בתל אביב, קבעו בתיקים שונים כי לא ידונו במזונות, מאחר שהנושא תלוי ועומד בפני בג"ץ. עם זאת, רוב ממשיכים לדון ולקבוע מזונות ילדים.
ובחזרה להליך המתנהל בימים אלו, המדגים את ההתנגשות של המערכת הדתית והאזרחית. שופטת המשפחה עינת גלעד משולם מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה קיבלה בקשה לקביעת מזונות זמניים שהגישה אישה. השופטת הוצבה בפני העובדה כי בית הדין הרבני פסק מספר ימים קודם כי ידון, בנימוק שהתביעה הוגשה לראשונה ברבני.
בפסיקה קיים "כלל כיבוד הערכאות", הקובע כי כשערכאה אחת קובעת שיש בסמכותה לדון בנושא, ערכאה אחרת צריכה לכבד זאת. לכלל זה יש חריג כאשר ההחלטה הראשונה ניתנה בחוסר סמכות.
השופטת גלעד משולם קבעה כי כלל כיבוד הערכאות לא חל במקרה הזה, מאחר שהרבני לא היה מוסמך לקבוע כי הוא רשאי לדון, בהיעדר הסכמת האישה. באשר לפסיקה של הרבני הגדול, קבעה כי בית המשפט לענייני משפחה כפוף לבית המשפט העליון, ולא לרבני הגדול.
לדברי עוה"ד ליאת שקלרז ודנה תירוש, המייצגות את האב בתיק: "הנושא מונח על שולחנו של בג"ץ, שהיה אמור להכריע עוד בספטמבר 23' ולפתור את הפלונטר המשפטי שנוצר. בינתיים אנחנו מצויים במצב בלתי מתקבל על הדעת שפוגע בציבור המתדיינים, גם בבחינת עיכוב בפסיקות מזונות ילדים, שנוצר כתוצאה מהגשת בקשות לשתי ערכאות השיפוט, וגם כספית, כאשר צדדים נאלצים להתנהל במקביל בשתי ערכאות. למעשה, סעד של מזונות קטינים, שהרבה פעמים הוא צורך דחוף שנועד לספק לילדים את צורכי הבסיס, מתעכב ואף עולה הרבה יותר מהמזונות שייפסקו בסוף. זה אבסורד".
גם עורכי הדין שרון סגל וענבר ישראל, המייצגים את האם בהליך, מצביעים על הבעייתיות במצב. "יש חוסר ודאות למתדיינים. לא יודעים איך הנושא יוכרע. ביה"ד הרבני קובע לפי אמות המידה שלו. דיין אינו שופט והוא לא משתמש בפסיקות העליון. כך שבכל ערכאה פוסקים אחרת".
החשיבות בבחירת הערכאה הפכה לקריטית לאחר שהעליון (בע"מ 919/15) קבע בשנת 2017 לראשונה שוויון בנטל המזונות בין הורים במשמורת משותפת שיכולותיהם הכלכליות דומות בדרך של מבחן ההכנסות. הלכה זו שיפרה את מצבם של האבות הגרושים, שקודם היו משלמים מזונות ללא תלות בהכנסה של האם. בבתי הדין הרבניים לא מקיימים את מבחן ההכנסות.
"לא מכבדות זו את זו"
"יש בלגן. אף ערכאה לא מכבדת את השנייה", אומרת עו"ד מאיה רוטנברג המייצגת בבג"ץ. "בתי הדין הרבניים פוסקים לא על פי שיקול טובת הילדים. למשפחות אין את הוודאות. מי שמשלם את המחיר הם הילדים, כי אם האם תצטרך להחזיר מזונות, בעקבות הבג"ץ, זה יהיה בעייתי ויגרור בעיות כלכליות. מאידך, אבות קורסים כי מחייבים ברבני במזונות ללא תלות בהכנסות של האם".
"שופטי בג"ץ דחו בדיון שהתקיים בספטמבר את הפרשנות של בית הדין הרבני. למרות זאת, בג"ץ מתעכב עם מתן פסק הדין וזה גורם לפגיעה קשה", אומר עו"ד יואב מזא"ה, המייצג בבג"ץ את עמותת "הורות משותפת-טובת הילד", שהצטרפה כידידת ביהמ"ש.
"ההתנהגות של ביה"ד הרבני גורמת למרוץ סמכויות. יש משפחות רבות שמתנהל לגביהן דיון ברבניים ללא סמכות. בתי הדין לא מכירים בחלוקה שווניות ומחייבים במזונות את האב, באופן שמביא אותו למצב כלכלי קשה".
ביולי 2023 פרסם משרד הדתות, בראשות השר מיכאל מלכיאלי, תזכיר הצעת חוק שעורר סערה. התזכיר נועד להפוך את הלכת העליון. לפי התזכיר, בתי הדין הרבניים יוכלו לדון במזונות ילדים כחלק מהליך גירושים - ללא הסכמת שני הצדדים. התזכיר לא קודם מאז.
תגובת בתי המשפט: "הדיון האחרון היה בסוף חודש ספטמבר. הרכב השופטים שוקד על פסק הדין".