מנכ''ל רשות האוכלוסין, אייל סיסו / צילום: גלובס
"לפני המלחמה, היו 137 אלף עובדים זרים בישראל. היום חזרנו למספר הזה, ועוד מטוסים רבים בדרך", מספר אייל סיסו, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. ענפים רבים בישראל תלויים מאוד בעובדים הזרים, ועוד יותר מכך - בעשרות אלפי העובדים הפלסטיניים שהועסקו בישראל טרם המלחמה.
● השרים כבר חגגו, אבל רק 1,000 עובדים זרים הגיעו לישראל
● חיילי סדיר במקום מילואימניקים: זו תוכנית האוצר לתגבר את צה"ל
בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר, עובדים זרים נמלטו על נפשם ולא היו מעוניינים לעבוד באזורי מלחמה. "אפשר להבין את זה", אומר סיסו. "כשיש אסון או מצב מלחמה בחו"ל, ישראל היא הראשונה להוציא את האזרחים שלה. גם מדינות אחרות דואגות לאזרחים שלהן, והממשלות מתנהלות בהתאם. כשפרצה מלחמת האזרחים בלוב, ממשלת הודו ארגנה שלוש ספינות ענק שמילטו 40 אלף עובדים הודים מהמדינה". וכמובן, החסימה הקטגורית של 73 אלף עובדים פלסטיניים חוקיים ושל בין 15 ל־20 אלף לא־חוקיים, החריפה את הבעיה עוד יותר.
מאז, עברה כבר תקופה של חצי שנה, שהקשתה מאוד על ענפים שתלויים בפועלים מהרשות הפלסטינית או מחו"ל, כמו בנייה וחקלאות. אך כעת, אומרים ברשות האוכלוסין שעובדים זרים מתחילים להגיע, כולל ממדינות חדשות. על־פי הנתונים, טרום המלחמה היו בענף הבנייה, למשל, 22 אלף עובדים זרים, וכעת מספרם כבר עלה ל-23 אלף. אך על פי מנכ"ל רשות האוכלוסין, עדיין יש פער של 37 אלף עובדים, שנובע מהמחסור בעובדים פלסטיניים. גם בענף החקלאות, שהעסיק 31 אלף עובדים זרים טרם המלחמה, חזרו למספר הזה.
עם זאת, עדיין יש חסמים וגורמים מעכבים להגעה של עובדים זרים: "לפני שבועיים, עובד הודי נהרג במרגליות. השגריר ההודי התקשר אלי ודרש להוציא את העובדים מהצפון, ואכן כך עשינו. גם התאילנדים מבקשים להוציא את העובדים מהצפון וחוששים להחזיר. הצלחנו להגיע להסכם עם סרי לנקה, אבל הממשלה חווה מתקפות מצד האופוזיציה המקומית, שם לא מבינים למה שולחים אזרחים לאזור מלחמה". ואכן, מדינות רבות צפויות להגיע לקלפי ב-2024, לרבות הודו וסרי לנקה, והמתיחות הפוליטית מקשה על מדינות להתחייב לייצוא עובדים.
ייתכן כי בלתי־אפשרי לנתק בין הכלכלה הישראלית לפלסטינית
גורם מעכב נוסף הוא הטיסות, שהופסקו בחלקן הגדול בשל המלחמה: "אין היום מספיק טיסות. על־פי ההסכם בינינו לבין הודו, למשל, עובדים יכולים לשלם רק עד 600 דולר לכרטיס טיסה. אבל הטיסות עולות יותר, אז אנחנו בוחנים אפשרות של השלמת הפער מקופת המדינה. יש על זה שיח עם האוצר", אומר המנכ"ל סיסו.
וכמה זמן ייקח עד שקצב כניסת העובדים הזרים יפצה על אובדן העובדים הפלסטינים? "ייקח כמעט שנה, בערך 10 חודשים", מודה אייל סיסו. "אבל עובדים על להאיץ את זה במבצעים מיוחדים במימון המדינה. אנחנו בוחנים גם אופציות להסכמים עם מדינות נוספות, שבעבר לא שלחו עובדים או שלחו מעטים בלבד לישראל: אקוודור, מלאווי, קמבודיה, וייטנאם וגאורגיה. גם בארגנטינה, הנשיא החדש מיליי מאוד מעוניין לקדם הסכם כזה עם ישראל". סיסו הוסיף כי "יש הצעות מחליטים של הממשלה על הפרק, לקדם הבאה של 15 אלף עובדים לענף התשתיות. אנחנו רוצים להביא עובדים זרים לתחומים שהיו בהם בעיקר עובדים פלסטינים, כמו תעשייה, שיפוצים ומסעדנות".
אולם, הוא מדגיש, עובדים מחו"ל יהיו בהכרח בעייתיים יותר מהפלסטינים עבור שוק העבודה הישראלי: "הפלסטיני מגיע בבוקר מביתו ובסוף היום חוזר הביתה. עובד זר צריך לעשות בדיקות רפואיות, למכור רכב, להשתכן. בחלק מהמדינות, הם רוצים לבוא אחרי ההולי ההודי או הרמדאן. זה לא אותו דבר בכלל".
אם כך, נראה שייקח עוד זמן רב עד שהענפים שהיו תלויים בעובדים הפלסטיניים יוכלו לחזור לשגרה מלאה. אך לפחות בעת האחרונה, קצב ההגעה גבוה יחסית, וייתכן שמדובר בשינוי פרדיגמה, גם בטווח הארוך, שיאפשר הגעה של עובדים רבים ממדינות נוספות, ואולי הפחתה של התלות בעובדים הפלסטינים.
עם זאת, כפי שאמר מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, דן הראל, בכנס גלובס אתמול (ד'), ייתכן כי זה בלתי־אפשרי לנתק את הכלכלה הישראלית מהפלסטינית: אם לא נלמד לשלב את הפלסטינים בשוק הישראלי, והשווקים האלה משולבים לגמרי, יהיה לנו רע. לא רק להם. לכן, אי אפשר להסתכל על זה בצורה מצומצמת, רק דרך זה שהם פלסטינים ואנחנו ישראלים. השילוב הזה נותן לנו יכולות ושקט ביהודה ושומרון, וזה כדאי לשני הצדדים".