להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
בחיים עצמם, יוקר המחיה הוא בעיה בוערת. שר החקלאות אבי דיכטר ידע להגיד על איזו גבעה אין טעם להילחם כדי להקל אותו: "ב־20 השנים האחרונות, הייצור של חקלאות, פירות וירקות לשוק המקומי, לא גדל", הוא אמר בכאן 11. "היבוא של ירקות ופירות ב־10 השנים האחרונות גדל פי חמישה, מתוך מחשבה שהיבוא יגדל - המחירים יירדו. לא מיניה ולא מקצתיה". האם כך קרה?
● המשרוקית | ביטחון המזון: בדקנו איך משרד החקלאות הטעה את הציבור לטובת הייצור המקומי
● המשרוקית | האם מחירי הפירות והירקות עלו למרות הרחבת היבוא?
כבר זמן רב שהקו של משרד החקלאות מסתייג מיעילות היבוא, וכבר הראינו שלעתים הנתונים הוצגו בצורה מטעה. אבל נראה כי הטיעון עודו בשימוש, ולכן יש לחזור ולהציג את ההקשר המלא של הנתונים.
דיכטר אמר דברים שבפני עצמם הם נכונים: הייצור המקומי של פירות וירקות לא רק שלא גדל בעשור האחרון, אלא אף קטן, מ־3.7 מיליון טון ב־2014 ל־3.3 מיליון טון ב־2023. גם היבוא שלהם עלה באותה תקופה: מ־94 אלף טון ל־236 אלף. לא פי חמישה, אבל גם פי 2.5 זה מכובד. שיא היבוא נרשם ב־2022 עם 297 אלף טון של פירות וירקות מיובאים. וגם מחירי הפירות והירקות לא ירדו: לפי מדד המחירים של הלמ"ס, מדד הפירות והירקות עלה ב־22%, לעומת עלייה של 11% במדד הכללי.
אם דיכטר לא אמר משהו לא נכון, מה הבעיה? הוא התעלם מהאספקה הכללית של פירות וירקות. כפי שאמר לנו בעבר פרופ' איל קמחי מהאוניברסיטה העברית ומוסד שורש: "בהינתן שצד ההיצע ירד, ושצד הביקוש גדל - סביר שהמחירים יעלו". כלומר, השאלה היא לא רק כמה פירות וירקות מיובאים יש, אלא כמה פירות וירקות זמינים לצרכנים.
אז מהי התמונה הכוללת? ראשית, ההיצע הכולל ירד בעשור הקודם ב־7%, מ־3.8 מיליון טון ל־3.5 מיליון, בזמן שהאוכלוסייה גדלה ב־19%. שנית, שיעור היבוא מסך האספקה הוא נמוך. בשיאו ב־2022 הוא עמד על 8% מסך הפירות והירקות, ובשאר השנים נע בטווח של 5־7%. לכן, השפעת היבוא על המחירים לא יכולה להיות דרמטית.
פרופ' אלון איזנברג מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית טוען כי הניתוח של דיכטר "לא מספיק טוב", וזאת משתי סיבות: "ראשית, יש לשאול מה היה קורה למחירים לולא גדל היבוא - ייתכן שהם היו גבוהים אף יותר. שנית, צריך לבחון את הנושא ספציפית לכל ענף. הניסיונות משני צדדי הוויכוח להתבונן באופן חד־ממדי על השתנות המחירים, הם בעייתיים".
מטעם השר דיכטר לא נמסרה תגובה.
בשורה התחתונה: דברי דיכטר מטעים. בעשור האחרון אכן היבוא עלה, וכך גם המחירים. עם זאת, שיעור היבוא מסך האספקה הכוללת של פירות וירקות עומד על אחוזים בודדים, וכמו כן האספקה כולה קטנה.
תחקיר: יובל אינהורן
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: אבי דיכטר
מפלגה: הליכוד
תוכנית: "המנגנון"
ציטוט: "היבוא של ירקות ופירות ב־10 השנים האחרונות גדל פי 5, מתוך מחשבה שהמחירים יירדו - לא מיניה ולא מקצתיה"
תאריך: 20.8.24
ציון: מטעה
כשהעיתונאי שאול אמסטרדמסקי ראיין את שר החקלאות אבי דיכטר בכאן 11, הוא הטיח בפניו את עליית מחירי הפירות והירקות ואמר ששר החקלאות הוא הכתובת שאליה יש לבוא בטענות. השר דיכטר ניסה להצביע על חלקה של המדיניות הקודמת אותה ירש: "צריך להודות שהאסטרטגיה בחקלאות הייתה מבוססת על יבוא", אמר. "לאורך שנים קידשו את היבוא, אמרו: 'היבוא הוא עמוד מרכזי והייצור בארץ הוא יהיה תומך משנה'".
התוצאה, לדבריו: "ב־20 השנים האחרונות, הייצור של חקלאות, פירות וירקות לשוק המקומי, לא גדל באחוז אחד.... שני מיליון טונות, לא טונה אחת יותר, לא טונה אחת פחות". לעומת זאת, לפי דיכטר, "היבוא של ירקות ופירות בעשר השנים האחרונות גדל פי חמישה, מתוך מחשבה שהיבוא יגדל, המחירים יירדו. לא מיניה ולא מקצתיה".
בדקנו האם אכן הגדלת היבוא לא סייעה להורדת המחירים.
טענה דומה לזו של דיכטר עלתה בעבר גם על־ידי משרד החקלאות בעצמו, בראשו דיכטר עומד. הטענה, בבסיסה, אומרת כך: בהינתן שמצד אחד היקף יבוא הפירות והירקות עלה, אך מצד שני הם התייקרו - ניתן להסיק שהיבוא לא תורם להורדת המחירים. הסברנו וחזרנו והסברנו מדוע מדובר בטענה מטעה, אך היות שדיכטר מעלה אותה שוב - ראוי לייחד לה התייחסות נוספת.
נתחיל מהנתונים: החלק הראשון של הטענה של דיכטר מדבר על כך שהייצור המקומי נשאר באותה רמה בשנים האחרונות. לפי נתוני משרד החקלאות, הייצור המקומי של פירות וירקות (ללא גידולי שדה) אכן לא גדל - ולמעשה אף קטן בעשור האחרון. ניתן לראות שמ־2010 עד 2014 הייצור המקומי עלה (מ־3,510 אלף טונות ל־3,680 אלף טונות), אך מאז הוא החל במגמת ירידה (ב־2023 הוא עמד על 3,277 אלף טונות).
בנוסף, בהתאם לדברי דיכטר, היקף היבוא אכן גדל. היבוא בשנת 2023 עמד על 236 אלף טונות - פי 2.5 מזה שנרשם עשור קודם לכן (ב־2014 היבוא עמד על 94 אלף טונות) ופי 4.5 מזה שנרשם, למשל, ב־2011 (52 אלף טונות). נציין כי בעשור האחרון, היקף היבוא הגיע לשיא בשנת 2022 (297 אלף טונות), אך כפי שמציין משרד החקלאות, שנה זו הייתה שנת שמיטה - ובשל כך הוגבר יבוא הירקות בשנה זו.
דיכטר גם צודק שמחירי הפירות והירקות לא ירדו בעשור האחרון. לפי מדד המחירים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מדד מחירי הפירות והירקות עלה בכ־22% בין 2014 ל־2023 - עלייה כפולה מזו של מדד המחירים הכללי, שבתקופה זו עלה בכ־11%.
אלא שהטענה של דיכטר בעייתית, שכן היא מציגה רק תמונה חלקית. ראשית, היקף היבוא מסך האספקה מסתכם הוא קטן מאוד ועומד על אחוזים בודדים - ולכן, גם אם הוא גדל בצורה ניכרת, עדיין לא יכולה להיות לו השפעה דרמטית על המחיר הכללי של הפירות והירקות. בשיאו - בשנת השמיטה של 2022 - הוא עמד על כ־8% מסך האספקה, כאשר ביתר 5 השנים האחרונות (2019-2023) הוא נע בין 5%-7%.
שנית, חשוב לשים שההיצע הכולל - הסכום של הייצור המקומי והיבוא - הלך וקטן בעשור האחרון. כפי שהסביר לנו בעבר פרופ' איל קמחי, חבר המחלקה לכלכלת סביבה וניהול באוניברסיטה העברית וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי: "בהינתן שצד ההיצע ירד, ושצד הביקוש גדל כתוצאה מגידול האוכלוסייה - סביר שהמחירים יעלו". ואכן, בעוד שההיצע הכולל לא גדל בתקופה זו, לפי נתוני הלמ"ס, האוכלוסייה גדלה בכ־19% בין 2014 ל־2023 (ובכ־28% בין 2010 ל־2023).
וברמה המהותית יותר, פרופ' אלון איזנברג מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית אומר כי "זה פשוט ניתוח שהוא לא מספיק טוב, וזאת משתי סיבות. ראשית, יש לשאול מה היה קורה למחירים לולא גדל היבוא - ייתכן שהיו גבוהים אף יותר. שנית צריך לבחון את הנושא ברמה שהיא יותר ספציפית לכל ענף, שכן הענפים השונים בחקלאות - על שלל הפירות והירקות - נבדלים זה מזה באופן די דרמטי. למשל, יחסי הכוחות בשוק יכולים להשתנות מאוד מגידול לגידול, מה שעשוי להשפיע על תהליך ההתמחרות. העניינים הם מורכבים, ולכן הניסיונות - שבאים משני צדדי הוויכוח - להתבונן באופן חד־ממדי על השתנות המחירים, הם ניסיונות בעייתיים".
גם פרופ' איל קמחי מדגיש כי "ניתוח של השפעת היבוא על המחיר דורש בסיס נתונים רחב הרבה יותר. אי־אפשר להסתכל רק על השתנות המחירים כדי לקבוע את מידת ההשפעה של היבוא על המחיר, שכן ההשפעה של הפתיחה ליבוא לא מבודדת, ויש בדרך גורמים נוספים שמשפיעים גם הם על המחיר".
פרופ' איזנברג מוסיף גם כי "מדיניות יבוא הפירות והירקות בישראל מושפעת בעצמה גם מרמת המחירים, כך שלמעשה לא מדובר במעין 'ניסוי מבוקר' שמאפשר לנו לבחון בצורה פשוטה את השפעת היבוא על המחיר".
משר החקלאות אבי דיכטר לא נמסרה תגובה.
לסיכום: אף שמחירי הפירות והירקות עלו במקביל לעלייה בהיקפי היבוא, לא ניתן להסיק מכך שהיבוא אינו אפקטיבי להורדת מחירים, שכן הגידול ביבוא לא היה בהיקף שמספיק כדי לפצות על הירידה בייצור המקומי - מה שמסביר את עליית המחירים בכך שההיצע הכולל קטן. לכן, דבריו של דיכטר מטעים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
