חנה קנייזבה-מיננקו / צילום: רויטרס
סוגיית העיסוק בספורט תחרותי בישראל תהפוך בשנה הקרובה לרלוונטית יותר, כשישראל תשלח בקיץ הבא משלחת של כ-40 ספורטאים למשחק ריו דה ז'ניירו בברזיל. התקשורת תדרוש מהם (כרגיל) מדליות, ותמשיך להתעלם (כרגיל) מהכמות הזניחה של כמות הספורטאים התחרותיים במדינה, מה שמכונה "בסיס הפירמידה".
איפה עומדת ישראל, ערב ראש השנה תשע"ו, מבחינת תחרותיות ספורטיבית תחרותית? האם מתחילים לראות אור בקצה המנהרה? האם בעידן הטכנולוגיה אפשר לייצר בכלל עלייה בכמות התחרותיות הספורטיבית, או שצריך רק לקוות לשימור המצב הקיים?
לפני שבוחנים את הנתונים העדכניים ביותר, הנכונים לאוגוסט 2014, נזכיר עניין טכני אחד: ההגדרה לפיה נספרים העוסקים בספורט תחרותי בישראל היא אחת - אלו הזכאים לתקצוב של הטוטו. כדי לעמוד בקריטריונים של ספורט תחרותי לא מספיק לנסוע באופניים בשבת או לשחק כדורגל עם החבר'ה ביום שישי, אלא להיות משויך לקבוצה או איגוד ספורט, ולעמוד בכל שנה במינימום תחרויות המוכרות על-ידי המדינה. רק מי שעומד במינימום הנדרש נספר כספורטאי תחרותי פעיל. הנתונים שלפניכם מתייחסים לתקצוב המאושר לשנת 2015.
בשנים הקודמות הצגנו כאן ב"גלובס" נתוני צמיחה מינוריים בכמות הספורטאים התחרותיים. הבשורות הטובות ערב ראש השנה החדשה: בתוך שנה אחת הצטרפו 4,475 איש למעגל העוסקים בספורט תחרותי בישראל, שמהווים עלייה של 5.4% בתוך שנה. כהשוואה, בשנה שלפני כן נרשמה עלייה של 1,900 ספורטאים בלבד. בסך הכל עוסקים בספורט תחרותי בישראל 86,797 ספורטאים. בחתך זמן רחב יותר - בתוך ארבע שנים התווספו למעגל העוסקים בספורט תחרותי בישראל 19,335 איש, שמהווים צמיחה של 28%.
כדורגל, כדורסל ו... כדורעף?!
הבשורה הגדולה ביותר מהנתונים העדכניים קשורה דווקא לגידול בענפים הפחות פופולריים. הכדורגל (26,321 ספורטאים) והכדורסל (17,994) ממשיכים אמנם להיות הענפים העיקריים בישראל ומהווים 51% מכלל הספורטאים התחרותיים בישראל, אבל מזה כמה שנים שהם נמצאים בסוג של רווייה ודשדוש. לפני ארבע שנים עמדה כמות הכדורגלנים והכדורסלנים בישראל על 57% מסך הספורטאים התחרותיים, ולמעשה מאז 2011 על כל ספורטאי שהצטרף לשני הענפים הפופולריים, הצטרפו שניים לענפים האחרים.
אם נתעלם מענפי הברידג' והשחמט שמעוותים מעט את הנתונים האמיתיים כלפי מעלה, אז מי שהופך לענף מאוד משמעותי בישראל הוא הכדורעף, שמדורג אחרי הכדורגל והכדורסל עם 4,116 ספורטאים תחרותיים בעקבות צמיחה של 135% בכמות הספורטאים בתוך שנה. אם לוקחים בחשבון שהנתונים לא כוללים גם את מספר העוסקים בכדורעף חופים (229 ספורטאים) אז מדובר ללא ספק בענף המתפתח בישראל בשנים האחרונות.
שני ענפים מאוד "לא ישראלים" שהולכים ותופסים תאוצה הם הראגבי (905 ספורטאים - זינוק של למעלה מ-150% בתוך שנה) והפוטבול (860) - עם כמות עצומה של קבוצות שהוקמו בתוך שנה, שהפכה אותם לענפים שמגרדים את העשירייה הראשונה.
ענף האופניים שמתרכז בעיקר בשבתות בבוקר בצדי הכבישים, הפך בשנה האחרונה לענף תחרותי לכל דבר ורשם זינוק של 96% בכמות הספורטאים, ובסך הכל 724 ספורטאים מדווחים בשנה האחרונה. עוד ענף שממשיך למשוך עוד ועוד ספורטאים הוא הג'ודו, שחזר בחודשים האחרונים להיות ענף הייצוג החזק ביותר של ישראל (שגיא מוקי זכה באליפות אירופה עד 73 ק"ג שנערכה בבאקו, אורי ששון במדליית הכסף באותם משחקים במשקל 100 ק"ג ומעלה, וירדן ג'רבי בארד עד 63 ק"ג; גולן פולק הביא את מדליית הארד בעד 66 ק"ג באליפות העולם שהתקיימה באסטנה). הג'ודו רשם בשנה האחרונה זינוק של 29% בכמות הספורטאים התחרותיים, ונכנס לעשרת הענפים הפופולריים בישראל (מקום 10 - 1,239 ספורטאים).
בצד השני של הסקאלה לא מעט ענפים מאבדים רלוונטיות וגובה. המשמעותי מבין כולם הוא הטניס, שזכה לימי תהילה בשנות ה-80 עם הקמת מרכזי הטניס בישראל, ואולי גם בשל היעדר כוכבים גדולים שישמשו מודלים לחיקוי (עם כל הכבוד לדודי סלע ויוליה גלושקו) והעלות הכספית הלא מבוטלת שדורש העיסוק בו - ממשיך לדעוך: בשנה האחרונה איבד 21% מכמות התחרותיים וכמות העוסקים בענף הצטמקה ל-1,929 שחקנים. בתוך ארבע שנים איבד הענף 845 ספורטאים.
אגב, 66% מכלל העוסקים בספורט תחרותי בישראל (57,350) הם בענפי הספורט הקבוצתי (כדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף וכו') לעומת 22,807 שפועלים בענפים האישיים.
איפה הספורטאיות?
כמות הנשים ממשיכה להיות בתת-ייצוג חמור בהשוואה לכמות הגברים העוסקים בספורט, והיחס עומד על 1:4 (ספורטאית אחת על כל ארבעה ספורטאים). הצמיחה בספורט הנשי ממשיכה להיות גבוהה אמנם ביחס לגברים - כמות הנשים שהתווספה למעגל העוסקות בספורט תחרותי זינקה בשנה האחרונה ב-7%, נתון המגלם 1,189 ספורטאיות חדשות. אבל עדיין, 17,247 ספורטאיות תחרותיות, המהוות פחות מחצי אחוז ממספר הנשים באוכלוסייה בישראל - זה נתון זניח לחלוטין.
אם מתעלמים מהברידג' והשחמט, אז הספורט הנשי מתרכז בעיקרו בשלושה ענפים בלבד - הכדורסל (3,248 ספורטאיות), התעמלות (2,094) וכדורעף (1,880) - כ-50% מכלל הנשים העוסקות בספורט. גם ענפים מרכזיים ומצליחים יחסית לא מצליחים משום מה למשוך נשים: למרות ירדן ג'רבי, רק 217 ספורטאיות תחרותיות בענף הג'ודו לעומת 1,022 גברים; ואפילו ענפים עממיים שנראה כי התחרותיות בו חוצה מגדרים, למשל האופניים - עם 45 ספורטאיות בלבד לעומת 679 ספורטאים גברים.
הנתונים הללו מגיעים למרות ניסיון של המדינה לתקן את חוסר השוויון בין נשים לגברים בכמות העוסקים בספורט. הראשון הוא "פרויקט אתנה", שתוקצב בתוספת של 80 מיליון שקל לטובת ספורט הנשים, ולאור נתוני הצמיחה הירודים לא בטוח שייזכר כהצלחה גדולה; השני הוא ההעדפה בתקצוב, שלפי דוח לובצקי אמור להעניק תמריץ כספי של 10% יותר בעבור כל ספורטאית רשומה בהשוואה לספורטאי גבר.
לאן אנחנו הולכים?
באופן תיאורטי אנחנו צפויים להמשיך ולראות נתוני צמיחה גם בשנים הקרובות, בעיקר בגלל עיבוי משאבים מאסיבי - תוכנית "פרחי ספורט" שיצאה במהלך 2014 לדרך עם 371 מיליון שקל בחמש השנים הקרובות, שכל מטרתה היא הגדלת כמות העוסקים בספורט בישראל; התשתיות העממיות והתחרותיות הולכות ומשתפרות; וגם התמריץ הכלכלי ל-10 ענפים מועדפים אמור לייצר בהם הצלחות ברמה העולמית, אבל על הדרך גם להגדיל את כמות התחרותיים בהם. הכסף הזה, בניהול נכון, אמור להיות סוג של פיצוי לבעיית ההתמכרות הטכנולוגית. בינתיים לפחות, נתוני הצמיחה של השנים האחרונות מראים כי קיימת מודעות לצאת מהבית ולייצר תחרותיות ספורטיבית גם בעידן הטכנולוגי.
חשוב להדגיש כי חלק מנתוני הצמיחה הנוכחיים קשורים למקל הגדול ביותר שהונף מעל ראשיהם של איגודי הספורט: לפי דוח לובצקי, החל מהעונה הייתה אמור להיכנס לתוקף התקנה לפיה ענפים עם פחות מ-200 ספורטאים לא יזכו לשום תקצוב. המקל הזה הצליח להמריץ כמה ראשי ענפים שהצליחו להעלות את כמות התחרותיים אל מעל לרף. בחלק מהמקרים מדובר בסך הכל בצעדים טכניים שנעשו על מנת לאפשר עמידה ברף: למשל, לייצר מספיק תחרויות בשנה על מנת לאפשר לספורטאים לעמוד ביעד התחרויות המספרי הדרוש לתקצוב; או הסדרת נושאים כמו בדיקות רפואיות וביטוח, שמחויבים על-פי חוק לצורך תחרותיות תחרותית.
אם בשנה שעברה עוד ניתנה "הנחה" לענפים מסוימים והוחלט שלא לסגור להם את הברז, בימים אלו שוב מנסים למצוא פתרון לשנה הבאה (2016) שבה לא מעט ענפים עומדים "להיעלם". נכון לנתוני העונה שעברה קיימים תשעה ענפים שלא עומדים ב-200 הספורטאים הנדרשים, כולל ענפים אולימפיים כקיאקים וחתירה.
בכמה מקרים מדובר על זינוקים מעוררי תמיהה/התפעלות ממש בכמות הספורטאים - פריזבי שזינק ב-200% בעונה החולפת, מ-112 ספורטאים ל-337; או ענף פיתוח הגוף שזינק מ-76 ספורטאים אל 213; ומה אפשר להגיד על כדורת דשא עם 220 ספורטאים תחרותיים ותוספת של 78% בתוך שנה, או ענף הטיסנאות שזינק ל-442 ספורטאים ומתחרה כיום ראש בראש עם השייט - הענף האולימפי המצליח ביותר של ישראל בכל הזמנים.