מיני–ג’ובס/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
ברלין. שטפן (שם בדוי) עובד בבית קפה פעם בשבוע כבריסטה. הוא מרוויח בערך 90 אירו למשמרת, כ-450 אירו בחודש, שמספיקים לו לשלם את שכר הדירה ולשמור קצת מהעודף לקניות בסופר. הוא היה יכול לבקש דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, אבל הוא מעדיף שלא, בגלל התדמית הגרועה של מקבלי "הארץ 4", כפי שהם נקראים בגרמניה. הוא אמן שמתפרנס במקביל כעצמאי ממכירת ציוריו ופסליו ומעבודות בקיץ בחו"ל. העבודה שלו, כמו של המנקה בבית הקפה שהוא עובד בו, כמו של העובדים האחרים שם, של השליח שמביא לו אוכל הביתה ושל חלק גדול נוסף מהעובדים בסקטור השירותים (Services) של המדינה היא קונספט גרמני ייחודי - "מיני-ג'וב".
ההגדרה היא ברורה. כל עבודה חלקית, בשכר נמוך יחסית, שבה העובד מרוויח 450 אירו בחודש או פחות, מוגדרת בגרמניה "מיני-ג'וב". היא מאפשרת למעסיקים לשלם סכום קבוע, נמוך יחסית למשרות מלאות או חלקיות, לרוב בשיעור 20% מהשכר, על הוצאות סוציאליות כמו ביטוח בריאות, פנסיה ועוד. העובדים, מצדם, לא משלמים שום מס, וגם לא צריכים למלא שום טופס כדי לעשות זאת. זה אולי נשמע כמו מעט כסף, או כמו הסתפקות במועט בתחום התעסוקה, אבל יותר מ-7 מיליון משרות מאוישות בגרמניה, נכון לנתונים עדכניים שפורסמו בתחילת השנה, עונות להגדרה של "מיני-ג'ובס". אחד מכל חמישה עובדים בכלכלה הגרמנית.
לא רוצים להיות האיש החולה של אירופה
"כדי להבין את ההצלחה של המיני-ג'ובס בגרמניה בשנים האחרונות חייבים להבין את הרקע שהוביל את הממשלה ליצור את המסגרת שתאפשר אותן", אומר ל"גלובס" ד"ר כריסטיאן תאואר, מומחה לכלכלה גרמנית, המלמד בין השאר באוניברסיטה העברית בירושלים. "הצמיחה החדה שלהן החלה בתחילת שנות ה-2000. גרמניה נחשבה עד אז ל'איש החולה של אירופה', ואחת הבעיות הגדולות שלה הייתה אבטלה ארוכת-טווח. ההוצאות על תשלומי רווחה היו אסטרונומיות ואיימו על העתיד הכלכלי של המדינה".
לדברי ד"ר תאואר, המצב הזה הניע רפורמות מקיפות בשוק העבודה ובכלכלה, בהובלת הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי לשעבר גרהארד שרדר, תחת הכותרת "אג'נדה 2010". כחלק מהרפורמה הוכרז קונספט המיני-ג'וב. אז היה מדובר בשכר מקסימלי נמוך יותר, של 350 אירו. ה"מיני-ג'ובס" היו חלק מליברליזציה שכמעט פירקה את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשל ויכוחים אידיאולוגיים, אבל במבט לאחור נחשבת לדבר שהבטיח את השגשוג הגרמני שנרשם בשנים האחרונות. כלכלנים המבקרים את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל על חוסר מעש וחוסר יוזמה בתחום המדיניות הכלכלית, למשל, סבורים שהיא רק קוטפת את הפירות של הרפורמות של שרדר.
"הרעיון היה ליצור איזושהי גמישות חדשה בשוק העבודה הגרמני, שהיה עד אז מאוד נוקשה", אומר ד"ר תאואר, "לאפשר למעסיקים לשכור אנשים ללא תשלומים סוציאליים גבוהים, וגם לאפשר זמניות בהעסקה. לתוכנית ה'מיני-ג'ובס' היו שתי מטרות מוצהרות עיקריות: לתת למובטלים כרוניים את ההזדמנות להיכנס מחדש לשוק העבודה באמצעות עבודות חלקיות ולהוציא עובדים כמו מנקות או מטפלים מהשוק האפור ולהפוך את העסקתם לחוקית".
בין שתי המטרות, אומרים המומחים, דווקא המטרה השנייה הושגה באופן יעיל יותר. מאז 2003, השנה שבה אומץ הקונספט, נרשמה ירידה הדרגתית במספר העובדים הלא-חוקיים כמו מנקים, מנקות, מטפלות ועובדים זמניים בעסקים ובמשקי בית בגרמניה. לגבי המטרה הראשונה, לעומת זאת, לא נרשם מעבר משמעותי של עובדים מ"מיני-ג'ובס" למשרות מלאות או חלקיות, והמספר עמד על כ-50 אלף בלבד בשנת 2014, למשל.
סטודנטים, פנסיונרים והכנסה נוספת
עם זאת, הקונספט הוכיח את עצמו מבחינה אחרת. מעסיקים ועובדים התנפלו יחד על הרעיון של עבודה קבועה ב"מיני-ג'ובס", בין השאר בגלל הגמישות שהעבודות הללו מציעות לשני הצדדים ויוקר המחיה הנמוך בגרמניה, שאינו מחייב משכורות גבוהות כדי להשיג רמת חיים בסיסית.
לפי נתונים שהוצגו לפרלמנט הגרמני בתחילת השנה, כ-7.2 מיליון משרות מתוך 32.7 מיליון המשרות המאוישות כיום בגרמניה סווגו כ"תעסוקה שולית" - כלומר "מיני-ג'ובס". בין העובדים בהן יש פנסיונרים שנאלצים לעבוד כדי לגמור את החודש, צעירים שמעדיפים להקדיש את זמנם לדברים אחרים, סטודנטים העובדים בהן באופן זמני וגם כאלה העובדים בהן כדי לתרום במשהו למשק הבית, בעוד רוב הפרנסה מגיעה מבן הזוג או מבת הזוג. לרוב, מדובר בנשים, וחלק מהביקורת הוא שצורת ההעסקה הזאת מסלילה ומעודדת נשים לעבוד בעבודות חלקיות בשכר נמוך. מתוך המספר הכולל, 2.8 מיליון עובדים ב"מיני-ג'ובס" במקביל למשרה מלאה או חלקית. מאז שהושקו ב-2003, מספר ה"מיני-ג'ובס" בגרמניה זינק ב-35%.
"אי-אפשר להתעלם מההצלחה של הקונספט מבחינת הכלכלה הגרמנית", אומר ד"ר דומיניק גרול, מומחה לשוק העבודה הגרמני במכון המחקר הכלכלי IfW שבקיל. "בשביל המעסיקים, החוקים מפשטים את תשלומי הרווחה והם לא צריכים להתמודד עם שלל סוכנויות ממשלתיות, אלא עם סוכנות אחת שהוקמה בעבור ה'מיני-ג'וברס'. זה יתרון גדול בביורוקרטיה הגרמנית. במקביל, הם מאפשרים להם גמישות יחסית בהעסקה ובפיטורים, ומעודדים אותם לעתים לפצל משרה מלאה לכמה משרות חלקיות. זה מאוד חשוב בעסקים שבהם יש פער גדול בין צורכי העבודה בחורף ובקיץ, למשל, כמו עסקי המסעדות ובתי הקפה".
"לפי הנתונים שבידינו", הוא מנתח, "כחצי מהעובדים ב'מיני-ג'ובס' הם סטודנטים, פנסיונרים או בלתי מועסקים. החצי השני הוא עובדים שחיים במשקי בית שבהם יש מפרנס עיקרי נוסף, או אנשים שמדובר מבחינתם בעבודה נוספת על העבודה המלאה. יש גם אחוז קטן של אנשים העובדים בכמה 'מיני-ג'ובס' במקביל".
ד"ר גרול רואה יתרון במסגרת, במיוחד בעבור מי שמעוניינים לעבוד באופן חלקי בלבד. "השאלה הגדולה היא לגבי מי שעובד באופן קבוע ב'מיני-ג'וב' - אם הם היו רוצים עבודה מלאה ולהיות חלק משוק העבודה או שהם רוצים רק לתרום למשק הבית שלהם ולעבוד באופן חלקי, בעוד שהם שומרים על זמן פנוי רב. לפעמים, אם אין להם האפשרות לעבודה קבועה ומלאה בגלל חוסר השכלה או חוסר זמינות, האלטרנטיבה ל'מיני-ג'ובס' יכולה להיות רק אבטלה, וזה מצב לא רצוי".
"דוחים את בעיית הפנסיה לעתיד"
בשאלה אם מדובר בסיפור הצלחה גרמני שני המומחים חלוקים. מבחינה כלכלית, גרמניה חווה גאות יחסית בעשור האחרון. היצוא שבר שיאים, פריון העבודה גם, והאבטלה ירדה לשפל היסטורי. "כל העבודות הלא-סטנדרטיות - עבודות זמניות או אפילו עבודות באמצעות סוכנות (עבודות קבלן) - הן במידה מסוימת הכרחיות לכלכלה בריאה כל עוד יש בה מגבלות קשות על פיטורים והעסקה, כמו שיש בגרמניה. כאן, אם עבדת במשך חמש שנים קשה מאוד לפטר אותך. בגלל חוסר הגמישות הזה, למעסיקים יש צורך בסוגים אחרים של עבודה", אומר ד"ר גרול.
עם זאת, ד"ר תאואר רואה את המספר ההולך וגדל של עובדים ב"מיני-ג'ובס" כחלק ממגמה גוברת של דואליזציה בשוק העבודה הגרמני. הרפורמות של שרדר וההתפתחויות מאז הפכו את שוק העבודה הגרמני לכזה המורכב משתי שכבות נפרדות - העובדים המאוגדים, בין השאר בתעשייה הגרמנית ובשירותים הציבוריים - אלה של פורשה או עיריית ברלין - למשל, לצד העובדים המועסקים-שולית, ה"מיני-ג'וברים", שנשכרים ומפוטרים בלי זכויות רבות או ביטחון תעסוקתי, שאינם יכולים להתקדם מבחינה מקצועית ושמשרתים למעשה את העובדים המאוגדים המבוססים יותר. לא ממש עובדי קבלן, אבל לא רחוק מזה.
"גרמניה היא אחת המדינות האחרונות באירופה שיש לה כוח עבודה תעשייתי", אומר ד"ר תאואר, "ואחת הסיבות לכך היא שהוצאות המחיה בגרמניה הן עדיין נמוכות. זה בגלל כלכלת השירותים שנובעת בין השאר מההצלחה של ה'מיני-ג'ובס'". במילים אחרות, לצד תעשיית הרכב של העובדים המאוגדים התפתחה תעשיית שירותים שבה תנאי העבודה שונים, המשרתת אותה. "עובד בפולקסווגן כמעט שלא ראה עלייה ריאלית בשכר בשנים האחרונות", אומר ד"ר תאואר, "אבל מצבו טוב משום שהשירותים בגרמניה כל כך זולים, וזה בגלל המיני-ג'ובס".
ד"ר תאואר סבור שאחת הבעיות המרכזיות בקונספט היא העתיד הפנסיוני של מי שעובדים בשכר כל כך נמוך. "מדובר בדחיית הבעיה של הפנסיה לעתיד, משום שרוב המיני-ג'וברים או המעסיקים שלהם מפרישים סכומים כה זעומים לקרנות הפנסיה, שלא יהיה בכך מספיק כדי לכסות את הוצאותיהם בעתיד. הם ילכו ישר למערכת הרווחה", הוא אומר. לדבריו, "ישנו סגמנט שלם בחברה של אנשים עובדים שלא משתתפים בתשלומים הסוציאליים. אנשים מהשוליים שגם לא מרגישים חלק מסיפור ההצלחה הגרמני".
במקביל, האפשרות להמשיך לקבל דמי אבטלה ותמיכה סוציאלית גם למי שעובדים ב"מיני-ג'וב" מייצרת "תמריץ שלילי לצאת לעבודה במשרה מלאה", לדבריו.
לכן השאלה אם ה"מיני-ג'ובס" הן סולם לטפס בו לדרך הנכונה או כביש ללא מוצא שדן עובדים גרמנים לעוני יחסי היא גם סוגיה פוליטית. נכון להיום, מפלגת השמאל "די לינקה" היא בין המתנגדות החריפות להמשך העידוד של צורת ההעסקה הזאת, בעוד המפלגה השמרנית (CDU) והליברלים (FDP) בעד להמשיך זאת, בין השאר על ידי העלאת התקרה המקסימלית ל-500 אירו. הסוציאל דמוקרטים, שיזמו את המהלך בגלגול קודם, הופכים ליותר ויותר ביקורתיים כלפי צורת העסקה זו.
בעולם לא ממהרים לאמץ את המודל
שני המומחים שדיברנו איתם סבורים שמדובר במודל נקודתי שנעשה כדי לסייע לשוק העבודה בגרמניה, שהיא כלכלה ייחודית באופי התעשייתי שלה ובתחום הרווחה, שלא בהכרח יתאים לכלכלות אחרות. לדברי ד"ר תאואר, הבנק המרכזי האירופי (ECB) הציע בשנים האחרונות לספרד לאמץ מודל דומה, עם שכר מקסימלי נמוך יותר של 400 אירו, כדי להיחלץ מבעיות האבטלה שלה, אבל היוזמה לא אומצה. גם בבריטניה העלה משרד האוצר ב-2012 את האפשרות לאמץ את המודל, אך ללא תוצאה מעשית.
נכון לעכשיו, המיני-ג'ובר שטפן אומר שהוא מעדיף לא לחשוב על הפנסיה. הוא מודע לכך שהיא תהיה מזערית כשיגיע הזמן לפרוש מעבודה, בעוד 25 שנה, אם הוא ימשיך לעבוד ב"מיני-ג'וב" במקביל למכירת עבודות אמנות בסך שאינו עולה על הרף התחתון של מס לעצמאים. הוא מתכוון לנסות לפרוץ לשוק האמנות בשנים הקרובות. "אם זה לא יעבוד בעוד כמה שנים, אולי אעבור מחוץ לברלין ואחיה במקום שבו אוכל להקים משק אוטרקי, בלי צורך בהרבה כסף", הוא אומר.