שרת האנרגיה אלהרר עם נציגי ירדן והאמירויות / צילום: יח''צ
השבוע התרחשה היסטוריה מקומית: נחתם מזכר הבנות בין ירדן לישראל, שתכליתו התמודדות משותפת, לראשונה, עם אתגרי המשבר האקלימי. שבועיים לאחר ועידת האקלים העולמית, מדובר בשיתוף פעולה שזכה לשבחים מקיר לקיר: כשם שמשבר האקלים הוא בעיה גלובלית, כך גם הדרך להתמודד עם האתגרים שהוא מציב בפני האנושות, היא שיתופי פעולה. במזרח התיכון, לשיתופי פעולה ישנה חשיבות קריטית: עליית הטמפרטורות במזרח התיכון תהיה גבוהה ב-20% מהממוצע העולמי בשנים הבאות. האזור כבר מושפע מתהליכי מדבור ומחסור במים, ונתון לאתגרים הגוברים מיום ליום.
וכך, מדינה עוזרת לשכנתה: ירדן, לה שטחים פתוחים רחבי ידיים, תקים שדה סולארי בסמוך לגבול, ותייצא לישראל, בשלב הראשון, חשמל נקי בהיקף של 600 מגה וואט. ישראל, מצידה, תמכור לירדן מים מותפלים בהיקף של עד 200 מיליון קוב.
ההסכם החגיגי נחתם באיחוד האמירויות לצידו של השליח המיוחד של ארה"ב לענייני אקלים, ג'ון קרי. ברגע האחרון לפני החתימה, שונו סעיפים במזכר ההבנות, ולפי ההערכות ישנם סעיפים שעדיין נתונים לשינויים, כאשר הסכמים מפורטים בנושא ייחתמו רק ברבעון השלישי של שנת 2022.
אלו השאלות שעומדות על הפרק הנוגעות גם לאספקטים הסביבתיים.
עד כמה ההסכם סביבתי?
אנרגיה מתחדשת מובילה להפחתת השימוש בדלקים מאובנים והקטנת פליטות גזי החממה, ומשמשת כלי הכרחי במאבק במשבר האקלים. אך התפלת מים היא פועל יוצא נדרש באזור הנתון ללחץ מים גובר, אשר הולך ומתייבש בשל השלכות משבר האקלים.
הליך ההתפלה הוא הליך מזהם. מפעלי ההתפלה דורשים אנרגיה רבה בהליך הייצור, בין אם מדובר בכזו הנצרכת מרשת החשמל, או באמצעות תחנות כוח גזיות המוקמות לצד מתקן ההתפלה עצמו, כפי שקורה היום בשורק ובאשקלון. לכן, תוספת של התפלת מים, משמעותה שימוש רב יותר בחשמל או בדלקים המחוללים את משבר האקלים.
השדה הסולארי שיוקם בירדן "יקזז" את אותן פליטות, שכן הוא ייצר עבור ישראל חשמל נקי. אך השאלה שנותרה פתוחה היא כמה חשמל נקי יוותר במשק החשמל הישראלי, לאחר שיקוזזו הפליטות הנדרשות לצורכי ההתפלה. בשלב זה, לא נעשו חישובים בנושא, ולגורמים העוסקים בדבר אין תשובות חד משמעיות.
לפי ההערכות בממשלה, התועלות אותן יספק השדה הסולארי הן גבוהות עד פי חמש מהעלות האנרגטית לייצור המים, עד כדי אספקת כ-8% מיעד 30% המתחדשות שנקבע לשנת 2030.
אלא שבחישוב שערך חן הרצוג, כלכלן ראשי בפירמת הייעוץ BDO, מצטיירת תמונה אחרת. "ההסכם הוא פתרון דל-פחמן לאספקת מים לירדן ואינו בעל תרומה משמעותית לעמידה של ישראל ביעדי הפחתת הפליטות. היקף יצור החשמל שיידרש בישראל לצורך התפלה של 200 מלמ"ק מים והולכתם לירדן, הינו בסדר גודל דומה להיקף החשמל הסולארי שיסופק לישראל באמצעות 600 מגה-ואט של יצור סולארי בירדן.
"זהו צעד חשוב בראייה אזורית, אבל לא מקדם את ישראל בעמידה ביעד של 27% הפחתת פליטות גזי חממה שנקבע ל-2030. מדובר באחוז מייצור החשמל בסוף העשור". גודל השדה הסולארי, עם זאת, עשוי להשתנות עם השנים, ואספקת החשמל שלו יכולה עוד לגדול משמעותית בהמשך.
שאלת המפתח: מהיכן יגיעו המים
מלבד המסגרת הכללית פרטי ההסכם טרם סוכמו, כך שעדיין לא הוחלט כיצד יסופקו המים הנוספים לירדן. מאז שנות התשעים, מוכרת ישראל מים מהכינרת לירדן בהיקף של עד 100 מיליון קוב לשנה. כעת, לאור ההסכם, האספקה תגדל ל-200 מלמ"ק.
בהסכם בין הצדדים נכתב שתיבחן הקמה של מתקן התפלה ייעודי בצד הישראלי. לא מדובר בעניין של מה בכך, כאשר קו החוף של ישראל מוגבל מבחינת מקום, וכבר כיום עמוס תשתיות.
אפשרות סביבתית יותר תהיה אספקת המים באמצעות מתקן התפלה קיים. לשם כך לא תידרש בנייה של תשתיות נרחבות חדשות בשני צדי הגבול. אפשרות נוספת היא לספק את מלוא הכמות מהכינרת, אך מדובר בזירה לא יציבה - כאשר ישראל כבר ידעה שנות בצורת ארוכות שהובילו את הכינרת אל הקו השחור. ישראל תצטרך למצוא דרך סביבתית לנהל את משאבי המים שלה באופן מתוכלל אל מול ההסכם, בראייה ארוכת טווח.
לראשונה: רכישת חשמל מחו"ל
לראשונה, ישראל, שתפקדה עד כה כאי אנרגטי, תרכוש חשמל ממדינה זרה. זהו פרויקט מורכב, הכרוך בהקמת ושדרוג תשתיות, ועדיין אין מועד קבוע שבו יחלו החשמל והמים לזרום. לפי התוכנית, השדה שיוקם בצד הירדני יחובר ישירות לרשת הישראלית, בקרבת אזורי הביקוש - צפונית לנגב.
מדובר בשדה הגדול פי 5 מהשדות הסולאריים הקיימים בישראל - 600 מגה וואט פלוס יכולות אגירה זהות, לעומת 120 מגה וואט לכל היותר. הפרויקט יצריך הקמת תשתיות וחיבור לרשת בצד הישראלי, אך שדרוג הרשת בישראל נעשה בעצלתיים, ובינתיים, מתקנים סולאריים שכבר קיימים בנמצא - לא מקבלים אישור חיבור לרשת. פיתוח משק חשמל מתקדם לפי תוכנית פיתוח עם יעד של 17% מתחדשות לשנת 2030 ולא 30% כפי שהחליטה הממשלה לפני שנה, ובינתיים ישנו פיגור של שנתיים בעדכון תוכנית פיתוח הרשת. ההסכם מול הירדנים הוא 'הפתעה' שתדרוש תוכניות לתשתיות חדשות ובלתי מתוכננות, שאינן נמצאות בתוכניות העבודה הנוכחיות, וכך גם תעדוף של פרויקטים וסדרי עבודה.
איתן פרנס, יו"ר איגוד האנרגיה המתחדשת, חושש שההסכם יוביל לעיכובים בפרויקטים מקומיים, שכבר נתקלים בקשיים רבים, כאשר ברשת המוגבלת ישוריין מקום לשדה העתידי. "החברות שמפתחות פרויקטים בישראל לא מבינות למה הן לא יכולות ליהנות מאותם תנאים חלומיים להם זכה המתקן הירדני, גם אם המתקן יוקם בעוד 5 שנים", אומר פרנס. "חברות ישראליות ממתינות שנה ויותר לתשובות של חברת החשמל שמרביתן שליליות והן פועלות בעולם בלתי אפשרי של חוסר ודאות מתי חברת החשמל תאפשר להם להתחבר".
טיפול בערכי המים המותפלים
שני שלישים ממי השתייה בישראל, מקורם בהתפלה. למרות שלמים המותפלים תועלות רבות וחשיבות קריטית, ודאי בעידן שבו הגשמים הולכים ומתמעטים, הם לא חפים מחסרונות: בהליך ההתפלה נפלטים מהמים יסודות חשובים וביניהם מגנזיום ויוד.
למגנזיום תפקיד חיוני בגוף האדם. מחסור בו מוביל לסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה ממחלות לב. הוספתו למים יכולה להציל בכל שנה מאות ממוות. אך בשל שיקולים תקציביים, מגנזיום לא מוסף אל המים. פיילוט ממשלתי בנושא אמור היה להתחיל ב-2013 אך לא יצא לדרך.
המים המותפלים הם גם נעדרי יוד - שריכוזו בקרב ילדים בישראל נמוך מהרמה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי, ככל הנראה בשל השימוש הנרחב במים המותפלים. ככל שההתפלה הולכת ומתרחבת בישראל ובאזור, ראוי שהמדינה גם תנהל דיון ראוי על יישום הפתרונות הקיימים לסוגיות בריאותיות קריטיות, לאחר סחבת ושיהוי של שנים.
תגובת משרד הבריאות
ממשרד הבריאות נמסר כי ניסו לאורך שנים לקדם את הוספת המגנזיום למי השתייה. לפי המשרד, נושא הפיילוט הינו מורכב, ונמצא בתוכנית העבודה של המשרד, למרות ש"משרד הבריאות וממשלת ישראל עסוקים מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים מתועדפים לנושא זה".