טוב שדוח המבקר מאיר את הבעיות של מערכת החינוך / צילום: Shutterstock, PhotoMavenStock
הכותבת היא חוקרת ומרצה במחלקה למדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי רופין, וחוקרת בכירה ביוזמה לחקר אי שוויון מתהווה בגיל הרך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
מאז שפורסם ב-10.5 דוח מבקר המדינה על המעונות לגיל הרך, ממצאיו מכים גלים (גילוי נאות: במסגרת איסוף הנתונים לדוח צוות המבקר נפגש גם עם כותבת הטור, כחלק מצוות היוזמה לחקר אי שוויון מתהווה בגיל הרך במרכז טאוב). נדמה כי אנשים הופתעו לגלות שפחות מ-30% מהילדים בגילים אלו מתחנכים במעונות מפוקחים, שהסבסוד שהמדינה מעניקה מצומצם וכי יש מחסור חמור במעונות שכאלו דווקא בפריפריה ובחברה הערבית, היכן שגרה אוכלוסייה מוחלשת שמשוועת לחינוך איכותי. זאת, למרות שממצאים אלו דומים מאוד לממצאי דוח שנכתב כבר לפני למעלה מעשור. עוד נרעשים אנשים מהגילוי שקיימת בעיית כוח אדם חמורה, שכמעט מחצית מהסייעות עוזבות את המערכת בשנה הראשונה, ורובן לא עברו הכשרה כלשהי.
בלי פיקוח וסטנדרטים
לצערי, כל מי שמכיר את מערכת החינוך לגיל הרך בישראל לא הופתע מממצאי הדוח. במשך עשורים היחס אל המעונות לגיל הרך היה כאל מגרשי חניה ענקיים שמטרתם, על פי דוח מבקר המדינה משנת 2011, "(לספק) פתרון הולם לשהותם של הילדים במסגרת חינוכית-טיפולית בשעות עבודתם של ההורים". זו גם הסיבה שהמעונות היו תחת משרד התמ"ת, וזה במקרה הטוב של המעונות המפוקחים. במקרה הפחות טוב, והנפוץ הרבה יותר, המעונות לא היו כפופים לאיש, ללא פיקוח או סטנדרטים מינימליים כגון רישיון עסק. על סטנדרטים חינוכיים בכלל לא היה מה לדבר. במצב זה, לא פלא שנתונים השוואתיים מראים כי ישראל ממוקמת הרחק מאחורי המדינות המפותחות מבחינת איכות המעונות לגיל הרך - הצפיפות, הכשרת והשכלת הצוותים והיחס בין מספר הילדים למספר נשות הצוות. הזנחת הגילים הללו הובילה גם לפערים גדולים באיכות החינוך בין המרכז לפריפריה, בין חינוך לעניים וחינוך לעשירים, ובין חינוך במגזרים השונים, כגון החרדי והערבי.
במקביל, הילדים הישראלים שוהים במעונות זמן רב יחסית למדינות אחרות - הילדים שלנו נכנסים למעון בגיל מוקדם יחסית ומבלים בו הרבה שעות בשבוע, בהשוואה לילדים במדינות כמו יוון, ספרד או הולנד. למעשה, את שנות ילדותם המוקדמות, השנים הכי קריטיות להתפתחותם, מעביר חלק גדול מילדי ישראל במסגרות שאיכותן בינונית ומטה, דבר שמחקרים מראים שמשפיע לרעה על הישגים בהמשך החיים.
מגמת העזיבה תחריף
המהלכים האחרונים של משרד החינוך, אשר העביר לאחריותו את מעונות היום וכן החיל על רובם את תקנות הפיקוח, הקובעות סטנדרטים שונים בנושאי בטיחות, מספר ילדים, גודל המבנה ועוד, הם מבורכים. גם ההחלטה על מתן הכשרה לסייעות בהיקף של 220 שעות. אך צעדים אלו אינם מספיקים. ראשית, הם לא חלים על מעונות שיש בהם שבעה ילדים או פחות, ומדובר על עשרות אלפי ילדים.
שנית, הסדרה זו מלווה בתקצוב מספק. תקציבים הם חיוניים כדי לתמוך ולסייע למעונות יום שלפתע צריכים לשלם אלפי שקלים על מדריכה חינוכית, אישורי בטיחות, שיפוץ המבנה ועוד דרישות שההיגיון בהן רב, אך עבור מנהלת מעון באלעד או בעראבה משמעותן יכולה להיות סגירת המעון או לחלופין הפעלתו "מתחת לרדאר" וללא כל רישיון עקב אי יכולתה לעמוד בהוצאות. שלישית, את ההכשרה לסייעות יש ללוות בשיפור שכרן ותנאי עבודתן. מבלי להעלות את יוקרת המקצוע והתגמול בו, מגמת העזיבה רק תחריף. אני שומעת כבר עכשיו על לא מעט רשויות שכבר עכשיו לא בטוחות כי שנת הלימודים הבאה תיפתח כסדרה עקב סגירת מעונות ומחסור במסגרות לילדים.
טוב שדוח המבקר מאיר את הבעיות של מערכת החינוך וטוב שבמשרד החינוך מודעים לבעיות אלו ופועלים לתקנן. עכשיו זה הזמן להעלות הילוך, לפני ששוב נמצא את עצמנו שואלים כיצד תלמידי ישראל מדורגים בתחתית טבלת ההישגים וכיצד הפריון לשעת עבודה בישראל נמוך. רק בסיס איתן ויציב בגיל הרך יסייע לצמצם פערים חברתיים ויעניק חוסן חברתי וכלכלי לטווח הארוך . כמו שנאמר, הדרך להייטק מתחילה בפעוטון.