גלי בהרב-מיארה, אסתר חיות, יריב לוין / צילום: רמי זרנגר, דני שם טוב, דוברות הכנסת
מן המפורסמות כי שר המשפטים יריב לוין לא משקיע את כל ימיו ולילותיו בניהול המשרד על ענייניו השוטפים. התקשורת המשפטית עסקה בכך לא מעט, וגם עבדכם הנאמן. מבחינת לוין, לפחות בשלב זה הוא בעיקר "השר לענייני הרפורמה". עמיתי נטעאל בנדל פרסם בהרחבה ב"ישראל היום" על העניינים החשובים שנתקעים מכיוון שלוין לא מתפנה או לא רוצה לטפל בהם. תקנות, תזכירי חוק ועניינים נוספים ממתינים לגאולתם.
● היומן של עבריין המין ג'פרי אפשטיין נחשף: מנהל ה-CIA, יועצת של הבית הלבן ומי הישראלי שברשימה?
● ההלוואה לא הוחזרה 17 שנה, ויזם הנדל"ן נאלץ לשלם לדיסקונט 330 מיליון שקל
● מושב הקיץ של הכנסת החל: איפה עומדים חוקי המהפכה המשפטית?
הביקורת על לוין מוצדקת. אבל דומני כי היועצת המשפטית לממשלה, מנהל בתי המשפט ונשיאת בית המשפט העליון צריכים לשאול את עצמם למה הם לא מתקנים את הליקויים, שלכל הדעות הם ליקויים חמורים, שכלל לא נזקקים לשר המשפטים כדי לתקן אותם. האם נדרשת רפורמה כדי שהשופטים יצייתו לתקנות סדר הדין החדשות לאחר שהם זלזלו בתקנות הקודמות? האם יש צורך בחתימה של שר המשפטים כדי ששופטים יפסיקו למרוח משפטים פליליים באופן חסר היגיון? יתחילו לממש את הסמכויות שניתנו להם כדי לסלק תביעות סרק? אולי סוף-סוף יפסיקו לתת ארכות ודחיות עד אין קץ?
מנגנון קבלת ההחלטות לא מתפקד
בואו ניקח דוגמה אקטואלית שרלוונטית ליועצת המשפטית לממשלה. לפני חודש וחצי פנה סנגורו של שאול אלוביץ' לשופט עודד שחם והציע כי בית המשפט ימליץ לתביעה להסכים לקיומו של גישור פלילי בפני שופט אחר. השופט שחם אכן המליץ זאת. מאז התקיימו ישיבות, שיחות, פגישות - אבל החלטה כל-כך טריוואלית, עוד לא התקבלה. מה בסך-הכול התבקש? רק שהיועמ"שית תענה אם היא מעוניינת בגישור או לא. איך יכול להיות שעבר כל-כך הרבה זמן, ועדיין היא לא הצליחה לגבש תשובה לשאלה הזו?
מנגנון קבלת ההחלטות במשרד המשפטים פשוט לא מתפקד, וזה נכון בפרקליטות האזרחית (ע"ע עמדות יועמ"ש על תובענות ייצוגיות), זה נכון בפרקליטות הפלילית, וזה נכון בייעוץ המשפטי לממשלה. הכול לוקח המון המון זמן.
האם רפורמה תפתור את הבעיה? לא. במשרד המשפטים יקפצו כמובן ויגידו שחסרים להם תקנים. זה ממש לא הסיפור. דרך קבלת ההחלטות במשרד פשוט לא יעילה בצורה קיצונית. שום רפורמה של שר המשפטים לא תועיל פה, לא תקנה ולא תזכיר חוק. היועמ"שית שאחראית על הניהול המקצועי - היא זו שצריכה לתת את דעתה לתרבות הקלוקלת שהשתרשה ופשוט לשנות אותה.
קחו דוגמה נוספת, הפעם בנוגע לרשות השופטת: במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, נקבע כי כתב הגנה יוגש בתוך 60 ימים, ולא בתוך 30 יום כפי שנקבע בתקנות הישנות. בדברי ההסבר לתקנה נכתב כי "נמצא כי בבית המשפט מוגשות בקשות רבות להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, דבר הגוזל זמן שיפוטי יקר ומשאבי מערכת. תופעה זו חוצת תחומי משפט, ולפיכך, נקבע כי יש לאפשר מראש זמן נוסף להגשת כתב ההגנה על-ידי בעל הדין המתגונן ולקבוע פרק זמן של 60 ימים להגשת כתב הגנה".
מה קורה בפועל? הזמן הוכפל, ובקשות הארכה ממשיכות להיות מוגשות כדבר שבשגרה. בדיוק הפוך מכוונת מתקין התקנה, שכתב כי "הוראה זו נקבעה בשים לב לציפייה כי הרפורמה בסדרי הדין תגביר את האכיפה של עמידה במועדים הקבועים בתקנות, כך שבקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה לא יתקבלו כדבר שבשגרה".
רק כלפי חודק יש אכיפה בררנית?
נעבור לחידה: מי אמר את הציטוטים הבאים - "יש אכיפה בררנית בישראל?" נשאל המרואיין; "לא, ממש לא", השיב בפסקנות. חודשיים בלבד לפני כן, אמר המרואיין בראיון אחר לאחר שזומן לחקירה באזהרה בלהב 433: "אני לא מבין בשביל מה היה צריך את החקירה. זו חקירה פוליטית".
ובכן מדובר בלא אחר מאשר יו"ר גולדפרב-גרוס-זליגמן עו"ד דוד חודק. בראיון לעורכת גלובס נעמה סיקולר בשבוע שעבר, יו"ר משרד עורכי הדין הגדול בישראל התבטא נחרצות נגד הטענות על אכיפה בררנית. דא עקא, כאשר הוא עצמו זומן לחקירה - הוא טען כי מדובר בחקירה פוליטית לחלוטין. ללמדכם, שאין אכיפה בררנית, אלא אם מדובר בענייניו של חודק.
כזכור, לפני מספר חודשים אמר חודק בכנס של לשכת עורכי הדין בנוגע לרפורמה שתכנן השר לוין כי "אני החלטתי שלא אחיה יום אחד בדיקטטורה, ואם צריך להילחם על זה - אני אלחם... רמת ההתנגדות לתוכנית החקיקה ההרסנית הזאת, אנשים מוכנים להילחם עם נשק… אם נצטרך להגיע לזה, זה מה שאעשה...".
על דבריו אלה החליטה הפרקליטות לאשר לצמרת המשטרה לפתוח בחקירה נגד עו"ד חודק בחשד להסתה לאלימות. בראיון לגלובס הוא הגיב: "היה צריך הרבה זדון רוע וציניות כדי לייחס לי מה שייחסו לי". כלומר, המשטרה והפרקליטות שהחליטו על החקירה עשו זאת מתוך הרבה זדון, רוע וציניות. אבל זה רק כלפיו, כי כידוע במענה לשאלה אם יש אכיפה בררנית בישראל, הוא השיב: "לא, ממש לא".
יש אבסורד גדול מזה? ובכן, מסתבר שיש. בהמשך הראיון כבר קובע חודק כי התיק הפלילי שלו יישאר פתוח שנים כדי לאיים עליו. "כל מי שניסה לייחס לי דברים אחרים, היו לו אינטרסים. אני חי עם מה שהיה, אני משלם את המחיר. הייתי בחקירה, בטח ישמרו אותה פתוחה כמה שנים טובות. חושבים שזה מאיים עליי? זה לא".
העיקר שעורך דין בכיר כמוהו לא יתנצל
בראיון לגלובס ביקש חודק לתת הסבר להצהרה שלו שישתמש בנשק כדי להתנגד לתוכנית החקיקה. ובכן, הפרשנות שלו לדברים כל-כך מופרכת, אבל אדרבא, הבה נצטט אותם: "אומרים לי, למה אתה התכוונת, שתיקח נשק ותירה באנשים? ואני משיב - לא. אבל אם יבוא לכפות עליי בכוח נשק מעשה דיקטטור, אני אתנגד על-פי זכות ההגנה העצמית הקיימת לי בחוק".
עורכת גלובס לא הבינה על מה הוא מדבר. חודק הסביר שוב. "נניח שאנחנו בהפגנה. ובא קצין משטרה ואומר לי 'ההפגנה הזו לא חוקית' - ואני יודע שהיא חוקית. ואנשים לא מתפזרים ומתחילים לירות עלינו... אז אם יהיה לי נשק, אני אירה בחזרה. מה לא ברור בזה? מישהו יורה עליי? באופן לא חוקי? אני אתגונן. זכות ההגנה העצמית שמורה לכל אחד. זו הייתה כוונתי".
במקום להכיר בטעותו ולבקש סליחה, חודק מתעקש לשכנע אותנו בלהט שהפרשנות הפשוטה של דבריו נובעת ממניעים זרים ואפלים. "אז למה אתה לא מתנצל על האמירה ודי?", שאלה המראיינת. "כי אני לא רוצה להתנצל", הוא השיב. "אני חושב שאני צודק. הבהרתי את דבריי, אפילו זה נשמע התנצלות, ועל זה אני מצטער, וכן ייתכן שדבריי לא הובנו כהלכה".
בסדר גמור. אנחנו לא הבנו. שותפיו הבכירים שהתנערו ממנו לא הבינו או שפעלו בעצמם מתוך מניעים זרים; המשטרה לא הבינה או שפעלה מאינטרסים אפלים; הפרקליטות נקטה בזדון. העיקר שיו"ר משרד עורכי הדין הגדול בישראל לא יתנצל.