הפגנות תמיכה בנשיא טראמפ ונגד "גניבת הבחירות" וה"זיופים" בספירת הקולות, בוושינגטון השבוע / צילום: Reuters, JIM URQUHART
נשיאות שנולדה, גדלה והגיעה אל פרקה בתוהו-בוהו גוועת עכשיו בתוהו-ובוהו. ענן של אי-ודאות מתארך והולך בשמי וושינגטון, ובעיצומו עומד הניסיון לנחש את כוונות הנשיא ואת מניעיו.
איש אינו מטיל ספק ברצונותיו. הוא לא ויתר על התקווה להפוך את תוצאות הבחירות, כפי שהעידו ציוציו בימים האחרונים, כולל הברכות ששיגר לרפובליקאים באחד ממחוזות מישיגן, כאשר שמע שהם סירבו לאשר את תוצאות הבחירות באזור דטרויט. לרוע מזלו, בקושי יבש הדיו הדיגיטלי על ציוץ הברכה, והרפובליקאים שסירבו שינו את דעתם והחליטו לאשר.
הנשיא התבשם ביום ג' בערב בידיעות ממדינת ג'ורג'יה שנמצאו "אלפי קולות לטובת טראמפ", והם מכרסמים את יתרונו הקטנטן של ג'ו ביידן במדינה הזו.
פרקליטו של הנשיא, רודי ג'וליאני, לא הצליח לשכנע שופט בפנסילבניה להשליך 700 אלף מעטפות הצבעה שהגיעו בדואר. "חרפה", קרא לעברו עורך דין שייצג שורה של ועדות-בחירות מקומיות. ג'וליאני אמר לשופט מחוזי (פדרלי) בעיר וויליאמספורט, כי "זיוף ארצי רחב-ממדים" הוא שהעניק ניצחון לביידן בבחירות לנשיאות. אתמול נודע, ששכר הטרחה היומי של ג'וליאני עשוי להגיע ל-20 אלף דולר, כנראה שיא חדש בתולדות המקצוע.
ניסיונות לבטל הצבעה בדואר מתנהלים עכשיו בשורה של מדינות, שבהן טראמפ הפסיד בהפרשים קטנים, או קטנים יחסית. שבועיים לאחר הבחירות, עשרה ימים לאחר שהתקשורת הכריזה על נצחון ביידן, הנשיא מוסיף להתכחש לתוצאות.
ביום ג' בלילה הוא הדיח את האיש, שהוא עצמו הפקיד ב-2017 על בטחונו הדיגיטלי של תהליך ההצבעה. המודח, כריס קרבס (Krebs), היה מקודם מנהל במייקרוסופט. כעסו של טראמפ יצא על חותם כשרות שקרבס העניק לתהליך ההצבעה. הוא סתר את תיאוריות הקונספירציה של הנשיא, שכללו האשמה מפולפלת על זיוף שיטתי במכונות הצבעה "בבעלות השמאל הקיצוני".
מרוץ שליחים בלי שליחים
כשלעצמה, הדחת קרבס לא הפתיעה. היא נחזתה עוד בשבוע שעבר, לאחר שטראמפ הדיח את שר ההגנה. המודח, מרק אספר, קנה את איבת הנשיא עוד בתחילת הקיץ, כאשר התנגד בפומבי לשימוש בצבא כדי לדכא מהומות אלימות ברחובות הערים.
לא ברור מה מהדחתו קשור בטינה אישית, ומה ממנה קשור בתכניות הנשיא להשתמש בצבא לתכלית כזאת או אחרת.
משהו מן הערפל התפזר ביום ג', כאשר שר ההגנה בפועל, כריסטופר מילר, הודיע כי עד ה-15 בינואר תתכווץ נוכחותה הצבאית של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק לממדים כמעט חסרי משמעות. לשון אחר, הנשיא שומט את הקרקע מתחת למדיניות ארה"ב בשתי זירות מלחמה מרכזיות נגד הטרור, אולי בארבע (גם סומליה וסוריה על הכוונת). הוא עושה ברגעים האחרונים של נשיאותו, מבלי להימלך בדעת יורשו. זה כמעט חסר תקדים.
חשוב לציין, שבניגוד לישראל, נשיא אמריקאי אינו עומד בראש "ממשלת מעבר" לאחר הבחירות. לנשיא היוצא יש סמכויות מלאות, והוא רשאי להשתמש בהן. אבל נשיאים נזהרים מאוד שלא לכפות את העדפותיהם ארוכות הטווח על יורשיהם.
למשל, בתקופת המעבר של סוף 1992, מג'ורג' בוש האב לביל קלינטון, משבר הומניטרי בסומליה הגיע אל שיאו, והתעורר החשש שמיליונים ימותו. בוש רצה לשגר צבא, כדי להאכיל את הרעבים ולרפא את החולים. אבל פקודות ההמראה וההפלגה לא ניתנו אלא לאחר שקלינטון נתן את ברכתו. לימים קלינטון יצטער על הסכמתו, אבל זה עניין נפרד.
שני המשברים הכלכליים הגדולים ביותר של מאה השנה האחרונות הגיעו אל שיאם במהלך תקופת המעבר: ב-1932, מהרברט הובר אל פרנקלין רוזוולט, וב-2008, מג'ורג' בוש הבן אל ברק אובמה. גם הובר וגם בוש רצו לשתף פעולה עם יורשיהם. ב-1932 זה לא עבד, ב-2008 זה אמנם עבד. בשתי הפעמים שררה ההכרה, ששיתוף פעולה ייטיב יותר ממהלך חד-צדדי.
ד"ר אנתוני פאוצ'י, המומחה הבולט ביותר בארה"ב לטיפול במגיפות, משתמש בדימוי מועיל לדבר על תקופת המעבר. הוא ממשיל אותה למרוץ שליחים, שבו המקל צריך לעבור מיד ליד מבלי לעצור. פאוצ'י מתכוון לטיפול במגפת הקורונה, אבל כוחו של הדימוי יפה כמעט לכל צד של פעילות הממשלה.
תדרוך מודיעיני בכאילו
כמעט כל מנהיגי העולם הכירו בג'ו ביידן כנשיא המיועד, והציעו את ברכותיהם. אפילו שני מעריציו הגדולים והגלויים של טראמפ, נרנדרה מודי מהודו ובנימין נתניהו, הרימו טלפון אל ג'ו כדי לנסות ולהבטיח את רצונו הטוב. אבל הנשיא המיועד מוסיף שלא לקבל תדרוכי מודיעין, או לאמיתו של דבר תדרוכים כלשהם.
ביום ג' הוא ערך כמו-תדרוך-מודיעין. נתנו אותו שורה של מי-שהיו: סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל אובמה, סגן מנהל הסי.איי.אי לשעבר, השגרירה לשעבר באו"ם, מפקד הפעולות המיוחדות לשעבר במטכ"ל האמריקאי וראש פיקוד המרכז לשעבר (הכולל את המזרח התיכון ואת מרכז אסיה). זה אוסף מרשים כשלעצמו, אבל אינו יכול להיות תחליף לחומר מסווג שכל נשיא מיועד נהג לקבל בחצי המאה האחרונה.
מצב העניינים הזה מעורר אי נוחות גם בין רפובליקאים, אבל הם נזהרים שלא לדרוך על בהונותיו של הנשיא הנוח לכעוס ונוח לשמור טינה. סנאטור אחד ממדינת אוקלהומה, ג'יימס לאקפורד, שהעז לדבר בשבוע שעבר על הצורך לתדרך את ביידן, פחות או יותר חזר בו. הוא לא ממש התכוון, הוא אמר לערוץ טלויזיה ימני, המסרב להכיר בניצחון ביידן.
במהלך הצבעה על בחירת מנהיגי הסיעה הרפובליקאית בבית הנבחרים, אחד הנוכחים הציג למועמדים שאלה יחידה: האם הם חושבים שהנשיא צריך להודות בתבוסה? כולם השיבו בלאו.
"תפגע בידידינו ותענג את אויבינו"
ביטוי חשוב מאוד של אי נחת דווקא בקע השבוע מפי האיש העומד להיות הרפובליקאי החשוב ביותר בוושינגטון לאחר השבעת ביידן. האיש הוא מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, שבלי הסכמתו הנשיא המיועד לא יוכל למנות אף חבר אחד לקבינט שלו.
מקונל ביקר השבוע את הכוונה לדלל את מצבת הכוחות האמריקאיים באפגניסטן. "נסיגה מהירה תפגע בבעלי בריתנו ותענג את אויבינו", הוא אמר. הנסיגה תעניק "נצחון תעמולה גדול" לאל קאעידה ו"מקלט מחודש שבו יוכלו לחרוש מזימות נגד אמריקה".
אי הסכמה כה מפורשת עם טראמפ בשאלה מרכזית של ביטחון לאומי לא יצאה מפי מנהיג רפובליקאי בארבע השנים האחרונות. אולי זה סימן ששמשו של טראמפ שוקעת, ואולי זה סימן שבכירי המפלגה רוצים לחזור אל עקרונות שהנחו אותה לפני שטראמפ החליט להשתמש בה כקרש קפיצה לשאיפותיו הפוליטיות.
ב-70 השנה שקדמו לטראמפ, הרפובליקאים תמכו במדיניות חוץ אקטיבית, בהגנה על הדמוקרטיה המערבית, בשימוש בכוח כדי להגן על בעלי ברית במצוקה. הם היו התומכים הנלהבים ביותר בברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו). כל אלה הם לצנינים בעיני טראמפ, הסולד מפני כל מה שריח של שיתוף פעולה רב-צדדי נודף ממנו, ומתנגד גמור ל"מלחמות נצחיות" מעבר לים. גורלן של אפגניסטן, של עיראק, של סוריה, של הכורדים ושל סומליה אינו מעניין אותו.
הוא להוט עכשיו לממש את ההבטחה שהעניק לבוחריו עוד לפני ארבע שנים: להחזיר את כל החיילים הביתה. שר ההגנה המודח התנגד להחזרה כזאת, וגם בכירי הגנרלים שוללים אותה. נראה שחילופי הגברי בצמרת הפנטגון בשבוע שעבר נועדה בין השאר להבטיח שאיש לא ימנע אותו מלעמוד ב-15 בינואר בשדה התעופה אנדרוס, או בכל שדה אחר, כדי לקדם את החיילים החוזרים ולתבוע אשראי.
הסנאטור מקונל אמר על ההחזרה הזו שהיא "גרועה אפילו יותר מזו של אובמה", מעיראק, ב-2011. בעגת המטבח הרפובליקאית "גרוע אפילו יותר מאובמה" הוא גידוף חמור, במיוחד כאשר הוא מוטח בנשיא, שהעמיד את שלילת אובמה במרכז תכנית הפעולה שלו.
תאריך האישור של תוצאות הבחירות ממשמש ובא. מדינות יתחילו לחתום עליהן עוד השבוע. רוב התביעות המשפטיות כבר נדחו, והדעת נותנת שהן יוסיפו להידחות.
הקולות הנספרים ישנו את התוצאות פה ושם, אבל לא במידה שתשנה את התמונה הכללית. טראמפ לא יוכל להשתמט מהחלטה לאורך זמן. אם הוא יוסיף לסרב להכיר בתוצאות הבחירות לא יהיה מנוס מלהסיק שהוא מתכוון להשאיר אדמה חרוכה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny