גבר נושא אישה בעיר הסינית ג'נגג'ואו לאחר שגשם חזק גרם להצפות באזור בשבוע שעבר / צילום: Reuters, CHINA DAILY
נשיא צרפת התלונן על קצב החדשות הרעות. "אנחנו מתחרים עם מפלצת המאורעות", הוא אמר ל'פייננשל טיימס', בתערובת של תסכול ושל חוסר אונים.
עמנואל מקרון חשב בעיקר על נגיף הקורונה. תלונתו קדמה לסחרחורת האקלימית של החודשיים האחרונים. המעקב אחריה מצריך קטלוג. קשה לחשוב על איזשהו מקום צפונה מקו המשווה, שהסחרחורת הזו לא פקדה (קיץ בחצי הכדור הצפוני). לפני שבוע, ה'ניו יורק טיימס' הודיע בכותרת ראשית, כמעט בשמחה עצמית לאיד, "שינויי האקלים הגיעו אל הארצות העשירות".
זה היה בסוף השבוע שבו שיטפונות הטביעו חלקים של גרמניה ושל ארצות השפלה, חלק מתופעת מזג אויר שהמטאורולוגים אמרו עליה כי לא נראתה כמותה "זה אלף שנה". אבל לשון ההפלגה הזו נאלצה לפנות את מקומה זמן קצרצר אחר כך למשמע אפיון עוד יותר מפליג מפי מטאורולוגים סיניים. השיטפונות, שפקדו את מחוז הנאן, במרכז סין, וניתקו עיר של חמישה מיליון מן העולם החיצון, היו חלק מתופעת מזג אויר המתרחשת "אחת ל־5,000 שנה", הם אמרו.
עלעול בדפי העיתונים של השבועות האחרונים מפגיש אותנו עם צילומים דרמטיים:
● שדות מתייבשים בקליפורניה, ב"בצורת החמורה ביותר מאז שנות ה־70".
● נוסעי רכבת תחתית בג'נג'ו במרכז סין: המים הגיעו תחילה עד מותניהם, אחר כך עלו אל גובה החזה, לבסוף כיסו את צווארם. הנוסעים התקשרו אל שירותי ההצלה. אישה אחת טלפנה אל הוריה, ומסרה להם את מספר חשבון הבנק שלה. אחרים התייפחו. אחדים השתנקו, או התעלפו. מקץ שעתיים הם התקשו לנשום".
● מאכולת אש באזור מיושב בקליפורניה, במרוצת "גל חום חסר תקדים" (שהביא את הכספית ל־50 מעלות בדרום המדינה).
● "על פי כל חישוב, השריפות במערב ארה"ב מחמירות והולכות. הן מתרחבות, מהירות התפשטותן גדלה והן מגיעות לגבהים חסרי תקדים, מטפסות על הרים שרטיבות וקרירות הגנו עליהם מקודם".
● "אש כה עזה עד שהיא עצמה יוצרת מזג אוויר".
● תימרות עשן מהדליקות בקנדה ובמערב ארה"ב כיסו השבוע את מלוא רוחבה של היבשת, יצרו אובך בחוף המזרחי, ועוררו את השלטונות לפרסם אזהרות בריאות, אלפי קילומטרים ממקום האש.
● אישה סופקת כפיים בפרנקפורט תחת הכותרת "הגשמים הכבדים יהיו כבדים אפילו יותר בעתיד".
● "ארץ הכפור בוערת, סיביר רועדת: בצפון המזרח הרחוק של רוסיה, אנשים רגילים למעלות חום ארקטיות. אבל עניין אחר בתכלית הוא 38 מעלות, יום אחר יום".
● אגב בצורת הרסנית וגל חום חסר תקדים בדרום מערב איראן, מפגינים בחוזסטאן עתירת־הנפט צעדו ברחובות, וקראו "אנחנו רוצים מים, רק מים, אין לנו מים". ההשטאג שלהם היה "אני צמא!". השלטונות ירו, רק ליתר בטחון.
"אני צמא, אל תירו"
משבר המים אינו רק משבר של צמא, אלא ראש ובראשונה משבר של ניהול משק המים. בחוזסתאן, המיושבת בבני המיעוט הערבי, יש די מים. היא חלק של מה שהקדמונים כינו "הקשת הפוריה", ערישתן של הציוויליזציות העתיקות המהוללות ביותר. 10 אלף קמ"ר של אדמתה ראויים לעיבוד. היא מספקת יבול חקלאי למרכזי האוכלוסייה של הצפון בזמן החורף. נהרות חוצים אותה לאורכה ולרוחבה, כפי שאפשר ללמוד מן הקישור הזה.
המהפכה האסלאמית, כמו מהפכות אחרות בארצות אחרות, אינה מסתפקת בשינויו של טבע האדם. היא רוצה לשנות את הטבע עצמו. מי חוזסתאן הוטו אפוא אל ערי הצפון הצמאות. חוזסתאן גם הייתה מבורכת באזורי ביצות עמוקים. מעט מעט הביצות התרוקנו לטובת מגדלי קידוח, מפני שחוזסתאן המבורכת מבורכת גם ברוב הנפט של איראן.
הממשלה בטהראן השליכה שיקולים אקולוגיים לכל הרוחות. היא עשתה מה שעשו הסובייטים לימת בייקאל ולביצות של פינסק, מה שעולל סדאם חוסיין לצד העיראקי של ביצות חוזסתאן, ומה שעשתה ישראל לימת החולה, אם גם בקני מידה קטנים יותר.
להפריח את המדבר? בשביל מה?
ניסיונות של המדינה המודרנית להערים על הטבע הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים של משבר האקלים. האמריקאים בנו סכרים ענקיים על נהרותיהם, כדי להפריח מדבר, בעיקר בדרום מערב ארה"ב, שרגל אדם לא היתה צריכה לדרוך בו. ערי המדבר המפורסמות הן לאס וגאס, רינו, פיניקס, טוסון, סולט לייק סיטי; והרבה ערים ועיירות בדרום קליפורניה, המתמודדות עכשיו עם 45 מעלות בקיץ (50 השנה) ועם הבצורת החמורה ביותר זה 45 שנה.
בשבוע שעבר, התפוסה במאגר המים הגדול ביותר של קליפורניה פחתה עד 35%; התפוסה במאגר השני בגודלו עמדה על 28%. צילומים של סוכנות החלל האמריקאית מראים, כי גדות המאגרים היו ירוקות רק לפני שנתיים. עכשו הן שחומות. עד סוף הקיץ, המפלסים עומדים לרדת אל רמתם הנמוכה ביותר מאז ומעולם. "הספוג יבש", מצוטט חוקר מן המרכז למדיניות מים של קליפורניה ב'לוס אנג'לס טיימס'.
העיתון הזה, הגדול ביותר בחוף המערבי של ארה"ב, הפך בשבועות האחרונים ליומון של משבר האקלים. בדיקת עמודי החדשות שלו מעלה עמודים שלמים של סיפורי זוועה ושל בשורות איוב, בייחוד לדיירי קליפורניה וסביבתה.
לפי המשרד למשאבי מים של ממשלת קליפורניה, הקרקע הייתה כה יבשה בתחילת העונה החמה עד שהשלג הנמס נספג בה לפני שהגיע אל יעדו העיקרי: נחלים המתחברים אל נהרות. 5,000 דלקות כבר הספיקו לכלות 570 קמ"ר של צמחיה. באמצע יולי השתוללה דלקת-הענק הראשונה של העונה, והיא שרפה 400 קמ"ר. מאחר שהגשמים מתחילים בדרך כלל רק בדצמבר, ברור למדי שלא ראינו אלא את קצה הקרחון, אילו רק היה איזה קרחון. מה חבל שקליפורניה אינה יכולה לעשות מעשה דובאי, וליצור גשם מלאכותי.
הבצורת הנוכחית בקליפורניה משתווה עכשיו לזו של 1976. ההבדל הוא שאז התגוררו במדינה 15 מיליון בני אדם פחות.
"סיכון מים", לפי ברקליס
דוח של בנק ברקליס, שהתפרסם ביוני, עוסק בהשפעתן של בעיות המים על מאזניהן של חברות הנסחרות בבורסה. הוא מראה כי 58 מהן דיווחו ב־2020 על "סיכון מים", לעומת 41 ב-2019. אלה בעיקר חברות מזון, משקאות ומוצרי צריכה. לפי ברקליס, סיכוני המים יעלו לחברות האלה 200 מיליארד דולר. אם הן ישכילו להגביל את צריכת המים, הסכום הזה יפחת ל-11 מיליארד.
אבל מעניין לגלות שמיקשתת החברות המועדות לפגיעה כוללת יצרנים של מכשור רפואי, של בגדים, ואפילו את אפליקצית ההובלה Lyft. את מלוא הדוח של ברקליס אפשר למצוא כאן.
הקטנת הצריכה היא כמובן מפתח להקלת המצוקה. במדינת יוטה, שכמעט כולה מדבר, מתרחש עכשיו ניסיון מעניין, שאולי יהפוך לנורמה בכל המערב הצמא של ארה"ב: עיר קטנה ששמה אוקלי הקפיאה כל התחברות חדשה אל מערכת המים שלה. ממילא פסק כל פיתוח הנדל"ן בעיר, דווקא בזמן של גאות בביקוש. העיר ויתרה בזה על הרחבה ניכרת של בסיס המס שלה
יוטה שרויה בבצורת, ורק חצי מאגריה מלאים. אוכלוסייתה גדלה בעשר השנים האחרונות ב־20%, הצמיחה המהירה ביותר במדינה כלשהי של ארה"ב. אכן, אמריקאים נמשכים אל המדבר. הגיע הזמן שהמדבר יסרב להם.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny