השכר הממוצע הוא שכר הברוטו הממוצע של השכירים בישראל, המחושב על-ידי סיכום שכרם וחלוקת הסכום במספר השכירים – כלומר ללא מובטלים ועצמאים. הוא מהווה אינדיקטור לשינויים בשכרם של השכירים וכן בסיס לחישוב תוספות, קצבאות ומענקים שונים
השכר הממוצע הוא נתון סטטיסטי, בו משתמשות רשויות שונות במדינה כדי להעריך את השינויים בגובה השכר, וכן לצורך חישוב תשלומים וזכויות שונות. למרות הדעה הרווחת, עלייה בשכר הממוצע אינה מעידה בהכרח על שיפור מצב הכלכלה; לעתים, כאשר עלייה זו מלווה בקיפאון במספר המשרות, ייתכן שהיא מאותתת דווקא על האטה.
קיימים נתונים שונים של השכר הממוצע: עבור כל חודש מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את גובה השכר הממוצע לשכירים בו, כולל חלוקה לענפים כמו מידע ותקשורת, הייטק, שירותים פיננסיים ועוד.
הביטוח הלאומי מחשב את השכר הממוצע אף הוא – בהתאם לשני סעיפים בחוק הביטוח הלאומי. השכר הממוצע לפי סעיף 1, נכון לינואר 2019, הוא 10,139 שקל. בסעיף זה עושים שימוש כאשר מעדכנים את שכר הבכירים ואת שכר המינימום. לפי סעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, השכר הממוצע הוא 10,273 שקל. בסעיף זה משתמש הביטוח הלאומי בעת חישוב בסיסי ההכנסה לצורך גביית דמי ביטוח, תקרות הכנסה לקצבאות וגמלאות שונות ועוד.
בנוסף לשכר הממוצע לפי חוק הביטוח הלאומי, קיים גם מדד השכר הממוצע במשק, אותו מפרסמים בנק ישראל ומשרדי ממשלה שונים. בעוד הביטוח הלאומי מחשב את השכר בכל תחילת שנה, השכר הממוצע במשק מתייחס לממוצע השכר בשלושת החודשים האחרונים שעליהם קיים מידע של הלמ"ס. השכר הממוצע במשק מעיד על שינויים בגובה השכר, וכן משמש בסיס לתשלומים שונים הצמודים אליו.