אחרי קיץ שובר שיאים: כך מנסה הממשלה להיאבק בשמש

חג סוכות הוא הזדמנות נפלאה לצאת קצת החוצה. חג האסיף מחבר אותנו עם לוח השנה החקלאי הארצישראלי ומאפשר לנו לחוש בצורה מעט יותר ישירה את הסביבה. ואיך התחושה להיות בחוץ? לא פשוטה, אם לשפוט לפי הקיץ האחרון - שהיה החם ביותר שאי פעם נמדד בישראל. אז בזמן שאתם קוראים את השורות הללו, אפשר כבר לנשום לרווחה - הקיץ הלוהט הזה מאחורינו. הבשורות הרעות הן שהוא כנראה לא יחזיק בתואר הזה למשך זמן רב.

לפי פאנל האקלים הבינלאומי, ישראל פגיעה במיוחד לשינוי האקלים והטמפרטורה הממוצעת בערי ישראל צפויה לעלות בכ-4 מעלות עד לסוף המאה. מספר הימים בהם הטמפרטורה הממוצעת בערי ישראל תהיה מעל ל-35 מעלות ישלש את עצמו מ-30 ימים בשנה לכ-90 ימים בשנה עד לשנת 2050.

ערי ישראל, אם כן, במגמה הולכת וגוברת של הפיכה למה שקרוי בז'רגון המקצועי: "איי חום". המונח "אי חום" משמש לתיאור תופעה בה המבנה הפיסי של העיר מוביל להתחממות מקומית שמהווה סכנה לבריאות הציבור, וכן פוגעת באורח החיים ונוחות ההתניידות בעיר. ולכך יש מנעד רחב של השלכות אפשריות. מעבר להשפעה על איכות החיים, להתחממות המקומית השפעות נרחבות על בריאות התושבים והמשק הישראלי, כמו עלייה בשיעורי סרטן העור כתוצאה משמש קופחת. הדבר עלול לגרום גם להימנעות של התושבים מהליכה ברחובות והסתמכות על הרכב הפרטי - מה שמעלה את שיעורי ההשמנה והסכרת ואף פוגע בעסקים המקומיים שנסמכים על עוברי אורח ברחוב.

איך הגענו עד הלום?

בהתאם למגמה העולמית, בשנים האחרונות התגברה ההבנה בישראל כי על המדינה להתכונן לשינויי האקלים. מדינת ישראל החלה להעביר החלטות ממשלה שמטרתן הכנה למשבר האקלים ופעלה במטרה למזער את נזקיו לחברה ולמשק הישראלי, ולצמצם את הגורמים לו - ובראשם פליטות גזי חממה לאטמוספירה. בשנת 2016 ישראל אשררה את הסכם פריז ועיגנה אותו בהחלטת ממשלה. בהחלטה זו נקבע שיוקם צוות בין-משרדי שיגבש המלצות להתמודדות עם תופעת איי החום העירוניים באמצעות עצי רחוב.

ובהחלט לא מדובר בעניין איזוטרי. בשנת 2019, משרדי השיכון והבריאות ביצעו ניתוח מפורט של העלות והתועלת בדרכי הצללה שונות, ביניהן צל עצים. ניתוח זה התבסס רק על ההשפעה של הצללה על הפחתת שיעור סרטן העור, הגברת הפעילות הגופנית ומיתון זיהום האוויר. התוצאה המדהימה צופה תשואה שנתית של 27% להצללה של רחובות בהם עוברים אלפי הולכי רגל ביום, בשל החיסכון בהוצאות בריאות. אם יישתלו כ-450 אלף עצים בערים ב-20 השנים הבאות, התועלת למשק צפויה להגיע לכ-1.4 מיליארד שקלים.

יתרה מזאת, לעצי הרחוב נודע תפקיד מהותי במניעת שיטפונות כתוצאה מגשמים קיצוניים - שצפויים להתעצם עם ההתחממות הגלובלית. חוץ מזה, עצי הרחוב תורמים להפחתת זיהום האוויר, הצללה וקירור ניכר של רחובות העיר והמבנים. כל זה מוביל להפחתת השימוש במזגנים וליעילות אנרגטית, יצירת רחובות שנעים ללכת בהם, הפחתת השימוש ברכב הפרטי והגדלת המגוון הביולוגי.

את הדבר הזה כבר הפנימו ערים מרכזיות רבות ברחבי העולם: סן פרנסיסקו החליטה לנטוע 50 אלף עצים חדשים בתוך 20 שנים; טוקיו פעלה להכפיל את מספר העצים על ידי החלפת עמודי החשמל בעצים וחלוקת שתילים לתושבים; לונדון נטעה מאות-אלפי עצים בשנים האחרונות, תוך שימת דגש מיוחד על עירוב הציבור והכללת קהילות מוחלשות; טורונטו אימצה תוכנית לעשור לניהול היער העירוני ולהגברת ההצללה מעצים; מלבורן החלה בנטיעת מיליוני עצים בעשורים הקרובים.

אלא שבישראל המגמה הייתה בדיוק הפוכה. כן, למרות ההצהרות שהופיעו בהחלטות הממשלה. בשנים 2013-2021, נכרתו בשטח הבנוי בישראל מעל 631 אלף עצים ברישיון. מעבר להם נכרתים כל שנה עוד כמה עשרות אלפי עצים בלי רישיון, אבל מטבע הדברים קשה להתחקות אחר מספרם המדויק. זה מתאפשר בחסות היעדר תקנים חמור לפקחים של פקיד היערות, שאמון על אכיפת איסור כריתת העצים - ונכון ל-2022, פעלו בכל הארץ רק שני פקחים.

ההכרה הממשלתית

כדי לתקן את המצב האבסורדי הזה, בינואר 2022 הממשלה קיבלה את החלטה מספר 1022 שכל עניינה הוא ב"הצללה וקירור עירוניים באמצעות עצי רחוב". המרכיב הראשון בהחלטה היה להצהיר על הסיבה שלשמה התכנסנו - הכרזה על החשיבות של היער העירוני.

המשמעות היא הכרה בכך שעצי רחוב הם תשתית עירונית שיש לשמור עליה, תמיכה ברשויות מקומיות בייעור עירוני, חיזוק היער העירוני באמצעות נטיעות וטיפוח העצים, יצירת מאגרי נתונים על עצים, יצירת ידע מקצועי ברשויות המקומיות בנושא היער העירוני, עידוד נטיעת עצים במרחב הפרטי ושיתוף הציבור הרחב.

בהחלטה נקבע יעד לאומי לא מחייב לפיו עד שנת 2040, יש להגיע לצל עצים רציף שיכסה 70% משטח הרחובות המרכזיים בערים: אלה שיש בהם תנועת הולכי רגל, תחבורה ציבורית ועסקים. במספרים, מדובר על שתילה של כ-450 אלף עצים.

חלק מהסעיפים התמקדו בשלטון המקומי. נקבע, למשל, יעד של יער עירוני ב-100 רשויות מקומיות עד לשנת 2030. כמו כן, הממשלה הונחתה להעניק סיוע לרשויות המקומיות לנסח עבור עצמן יעדים להצללת הרחובות המרכזיים בעיר, כאשר השאיפה היא שההצללה תמלא לפחות שליש מסך אורך הרחובות בעיר.

לא עומדים ביעדים

עד כמה החזון מומש? נתחיל מהיעד הלאומי - 70% צל ברחובות המרכזיים בערים. מהתגובה של המשרד להגנת הסביבה בתשובה לפניית המרכז להעצמת האזרח משתמע שנכון לעת זו, אין רשויות מקומיות שהתחייבו ליעד זה.

למעשה, גם היעד הפחות שאפתני - של ניסוח תוכנית מעשית לקידום עצי רחוב ב-100 רשויות מקומיות עד שנת 2030 - טרם הגיע להבשלה. המשרד להגנת הסביבה העניק תמיכה ל-21 מועצות מקומיות בניסוח תוכנית לייעור מקומי, כך שהדרך להגעה אל 100 רשויות מקומיות ארוכה. המשרד להגנת הסביבה פיתח תוכניות לקולות קוראים עתידיים, אך מסר כי האחריות אמורה לעבור למשרד החקלאות. לאתר משרד ראש הממשלה דווח שסעיף זה בוצע, אך בתגובה מהמשרד לשאלת המרכז להעצמת האזרח, נמסר כי התוכניות שנובעות מהקול הקורא שפרסם המשרד עדיין בפיתוח. לכן, ניכר כי הסעיף לא יושם.

מה שכן קרה הוא שבאוגוסט פרסם המשרד להגנת הסביבה שני קולות קוראים, אחד לתוכניות ייעור עירוני ופיילוטים והשני להכנת תוכניות ברשויות המקומיות להתמודדות עם שינוי האקלים. במסגרת הקול הקורא לתמיכה בייעור עירוני, באוגוסט 2023 הוקצה תקציב בסך 25 מיליון שקלים, ממנו ניתנה תמיכה ל-21 רשויות מקומיות בגובה 21 מיליון שקלים. תוכניות הייעור העירוני של הרשויות צפויות להתפרסם בסוף 2024.

כמו כן, הרשויות שלוקחות חלק בפיילוטים רובן נמצאות בשלב התכנון, מלבד הוד השרון שכבר החלה בנטיעות. במסגרת הקולות הקוראים ניתנה תמיכה בסך 10.5 מיליון שקלים ל-39 ישובים, מתוכם 25 ישובים במסלול העדפה ליישובי החברה הערבית. הקולות הקוראים נתנו שנה וחצי לרשויות המקומיות לנסח את תוכניות ההיערכות וקבעו שהן מחויבות לעדכן את המשרד מדי חודש בהתקדמותן.

בין הרצוי למצוי

בשורה התחתונה: יותר משנתיים וחצי לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה, רוב סעיפיה עדיין לא יושמו. למה? סיבה אחת היא שמדובר במדיניות "צבועה", כלומר כזו שמציבה חזון שאפתני, אך לא נוקטת את האמצעים למימושו. ההחלטה מציבה יעד מרחיק לכת של צל עצים מתמשך על פני 70% מהרחובות העמוסים בעיר, בעוד ערים ברחבי העולם מאמצות יעדים צנועים יותר של כ-50% צל עצים מתמשך. ובעוד ההחלטה שואפת להגיע ל-100 רשויות מקומיות שתאמצנה תוכנית ייעור עירונית, עיקר ההחלטה וולונטרי ונעדר כלים להשגת היעדים.

כדי ליישם את כל זה, נדרש חיזוק נרחב של אכיפת איסור כריתת העצים ותקצוב בגובה של לא פחות מ-1.4 מיליארד שקלים. בפועל, לסעיף המרכזי בהחלטה (סיוע לרשויות ביישום ההחלטה) הוקצו עד כה 25 מיליון שקלים בלבד. מלבד זאת, חלק מהעקרונות המוצהרים של ההחלטה לא זכו לסעיפים בהחלטה שיאפשרו את מימושם, כמו שיתוף הקהילה ועידוד נטיעה בשטחים פרטיים.

מצד שני, כן חשוב לציין לטובה את שיתוף הפעולה עם הרשויות העירוניות. החלטת הממשלה נשענת בחלקה המרכזי על שיתוף פעולה וולונטרי עם רשויות עירוניות שרוצות ביישום החלטת הממשלה. זה מקרה שבו לרשויות העירוניות יש ידע רלוונטי ליישום ההחלטה -שמחוזק על ידי עזרה נוספת שמעניקה ההחלטה, באמצעות קול קורא של המשרד להגנת הסביבה לניסוח תוכניות ייעור עירוני והרצת פיילוטים לנטיעת עצים ברחובות העיר.

להסיר את החסמים

כדי להתמודד עם החסמים האלה, במרכז להעצמת האזרח מציעים לנקוט במספר צעדים. הראשון הוא להקצות תקציב ייעודי למשימות הקבועות בהחלטה - מאחר שהממשלה הגדירה את הייעור העירוני בתור יעד לאומי, מן הראוי שיוקצה תקציב ייעודי לשם השגת היעד.

פעולה חשובה נוספת היא הדרכת פקחים עירוניים בסמכותם לאכיפת איסור כריתת עצים ללא רישיון. לפקחים עירוניים יש תמריץ לגביית קנסות, כך שאם יודרכו בנוגע לסמכותם לקנוס בגין כריתות ללא רישיון, סביר שהם אכן יעשו את זה וייווצר כוח הרתעה אפקטיבי לחוק. כמו כן, כדאי לתקצב תקנים נוספים במשרד פקיד היערות.

חשוב גם להפוך את היעדים למחייבים. יעדי ההצלה והייעור העירוני שנקבעו בהחלטה ראויים, מבוססי מחקר ועבודת מטה רציניים ומתאימים להתמודדות עם שינויי האקלים הצפויים. הבעיה היא שהם לא מגובים בהוראות מחייבות, מה שהופך אותם לתלויים בהקצאות תקציביות עתידיות וברצונן הטוב של רשויות מקומיות. אלא שזה מבושש לבוא: עד למועד פרסום הדו"ח אף לא רשות אחת התחייבה ליעד הצללה של 70% עד לשנת 2040, ואף לא רשות אחת פרסמה תוכנית ייעור עירוני ביצועית וישימה.

עוד היבט שיש לטפל בו הוא ארגון הגורמים המעורבים בהחלטה. בהחלטה לא נקבע גורם אחד שיהיה אמון על תכלול ותיאום יישום סעיפי ההחלטה. ללא גורם מתכלל, קשה להשיג את שיתוף הפעולה הנדרש ממשרדי הממשלה השונים.

כמו כן, יש לערב גם את המגזר השלישי והציבור הרחב. החלטת הממשלה נעדרת סעיפים שמיישמים בפועל שיתוף של הקהילה. זאת בניגוד לניסיון הבינלאומי שמראה ששיתוף עמותות והציבור במיזמי ייעור עירוני מוביל לביצוע אפקטיבי ומהיר של נטיעות וטיפוח מיטבי של העצים.

בהקשר זה, קשה שלא לתמוה מדוע הממשלה לא ראתה לנכון לערב את קק"ל בנטיעת העצים. ארגון קק"ל הוא מוקד ידע בתחום, יש לו ניסיון רב, מצויים בידיו משאבים רלוונטיים לנטיעת עצים ואפילו יש לו מערך שכבר מפעיל פרויקטים כאלה.