בישראל כיום, כ-85% מהפסולת בישראל מגיעים למטמנות, ורק כ-15% ממנה ממוחזרים. מצבורי פסולת נרקבים ומרעילים את הקרקע עליה הם מוערמים ואת מי התהום שאליהם הם מחלחלים. בנוסף, אחת הדרכים להקטנת כמויות הפסולת היא שריפה; הפולטת מזהמים לאוויר. מִיחזוּר הוא אחד האמצעים לטפל בפסולת ולהפחית את הכמות ואת הנפח שמטמינים בקרקע. הוא גם מאפשר חיסכון בחומרים - חומרי הגלם שבכדור-הארץ מנוצלים בקצב גובר והולך ומקורותיהם עלולים להתכלות. לכן, למיחזור מיוחסת הן חשיבות כלכלית והן אקולוגית. חומרים שניתן למחזר כוללים נייר, אלומיניום וברזל, פלסטיק, זכוכית, מים, פסולת אורגנית ולאחרונה גם בד. רוב המיחזור בישראל מתבצע במפעלי מיון והפרדה, הקולטים את הפסולת הביתית מהפחים והמכולות וכן פסולת תעשייתית וגזם – פסולת גינה - ובאמצעים מכניים וידניים מצליחים להפריד ממנה חומרים שמופנים למיחזור. בישראל קיים גם מערך מיחזור של בקבוקי פלסטיק - מעל ל-6,500 "כלובים" לאיסוף בקבוקים ברחבי הארץ. בתהליך המיחזור הופכת פסולת הפלסטיק לחומר גלם ממנו מיצרים אריזות למזון, חומרי מילוי, טקסטיל ועוד.