עידן ה"פייק ניוז"

"אחרי שצפינו והקשבנו לדונלד טראמפ מאז הכריז על מועמדותו לנשיאות, החלטנו שלא נדווח על הקמפיין של טראמפ כחלק מהסיקור הפוליטי של ההפינגטון פוסט. במקום זה, אנחנו נסקר את הקמפיין שלו כחלק ממדור הבידור שלנו. הסיבה שלנו פשוטה: הקמפיין של טראמפ הוא מופע קרקס. לא ננגוס בפתיון. אם אתם מתעניינים במה שיש לדונלד להגיד, תמצאו זאת לצד הסיפורים שלנו על הקרדשיאנים ו'הרווקה'" (הפינגטון פוסט, יולי 2015)

"מוקדם יותר היום, המועמד שכרגע מוביל בסקרים למועמדות הרפובליקנית לנשיאות קרא ל'סגירה מוחלטת ומלאה של כניסת מוסלמים לארה"ב'. זה היה, כמובן, דונלד טראמפ. (...) ביולי הכרזנו על החלטתנו לשים את סיקורנו של המרוץ של טראמפ לנשיאות במדור הבידור שלנו במקום במדור הפוליטיקה שלנו. (...) מאז, מסע הבחירות של טראמפ בהחלט ענה להגדרה שלנו (של מופע קרקס). אבל כפי שההצהרה האכזרית של היום מראה בבירור, הוא גם הפך למשהו אחר: לכוח מכוער ומסוכן בפוליטיקה האמריקאית. לכן לא נסקר עוד את הקמפיין בבידור. אבל זה לא אומר שנתייחס אליו כאילו הוא קמפיין נורמלי" (אריאנה הפינגטון, הפינגטון פוסט, דצמבר 2015)

"דונלד טראמפ זוכה בנשיאות. כוכב תוכנית הריאליטי הוכיח שמבקריו טעו" (הפינגטון פוסט, נובמבר 2016)

אם מישהו הופתע מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, הוא בהחלט רשאי להאשים את התקשורת הליברלית, המקבילה האמריקאית של "התשקורת הסמולנית", שהציגה זכייה כזאת בתור בדיחה מופרכת. טראמפ התראיין לתקשורת המסורתית - בין חרמות שהוא הכריז על כלי תקשורת שונים שהסיקור שלהם לא מצא חן בעיניו. באותו זמן, הוא דיבר ישירות אל העם באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות שנביאי הטכנולוגיה אמרו לנו שיעשו דמוקרטיזציה של השיח, ועכשיו מוחזרות למוסך לבדיקות מקיפות. טראמפ הביע דעות, וקטל יריבים (גם ממפלגתו), והשמיע הבטחות, וטעה ושיקר ותקף בלי הפסקה את התקשורת שיצרה אותו בשתי זרועותיה (החדשותית והבידורית, למי שעדיין מצליח למצוא את ההבדל) בידיעה שזו תתקשה להיאבק בגולם שעלה על יוצרו.

כי מי שפייסבוק גרמה לו להתמכר לקליקבייט לא באמת יכול להחרים כוכב ריאליטי מועמד לנשיאות שמשלשל מהטוויטר כמו גור טוקבקיסטים ממאורות רדיט. התקשורת דידתה מאחוריו תוך שהיא מנסה לפתח כלים חדשים להתמודדות עם האתגרים החדשים שהוא הציב לה, ובין השאר התחילה לעשות לטראמפ בדיקת עובדות בזמן אמת.

בכאבי ההנגאובר של מי שהלכו לישון עם הנשיאה הראשונה של ארה"ב אחרי הנשיא הלא-לבן הראשון שלה, והתעוררו עם גרסת סרט האימה לסדר הישן, העיתונאים הליברלים אימצו בשמחה את נראטיב הפייק ניוז: נוכלים בשירות רוסיה יצרו והפיצו חדשות מפוברקות שפגעו במועמדות של הילרי קלינטון וחיזקו את זו של טראמפ; אוהדי טראמפ "שיתפו בכל הכוח" את המידע הזה בזמן שכלי התקשורת המסורתיים גירדו בראש בתמיהה וקנו עוד קידום ממומן בפייסבוק, ואפילו טראמפ עצמו שיתף והפיץ את המידע הכוזב, לפחות כשהוא לא היה עסוק בלייצר פייק ניוז משל עצמו.

אז נכון שהתקשורת המסורתית בכל זאת נתנה גם עבודה, עם הסקופים הבולטים של דוחות המס (הניו יורק טיימס) והקלטת ה"לתפוס אותן בפוסי" (הוושינגטון פוסט), אבל זה היה המעט שאפשר לעשות, במקום להתעורר בזמן, כלומר הרבה לפני טראמפ, ולסקר את הנסיבות שיצמיחו את המועמדות שלו.

ובאמת, מי יכול היה לשער שיקום אדם מאוד עשיר ומאוד מפורסם, שיפנה באמצעות פופוליזם לאנשים שאין להם כסף אפילו לקנות סטייק גרוע להפליא במסעדה על שמו שבמגדל על שמו, ידבר איתם על בעיות שלא נוגעות לו, של פרנסה וקשיי יומיום וביטחון אישי, יתבל בקסנופוביה ובהבטחה לבניית חומה שהמקסיקנים ישלמו עליה כי למה לא, ויסיים בקריצה ואיזו הערה מיזוגינית. מי יכול היה לשער שמועמד כזה יקום ויתפוס את השלטון, מלבד כל מי שאי פעם קרא ספר היסטוריה או אפילו עיתון. כלומר, בימים שעוד היו כאן ספרים ועיתונים.

עידו קינן