מערך הכוחות הזה התייצב לראשונה בדיונים סביב דחיית מועד עליית התאגיד לאוויר, במהלך הקיץ. מן הצד האחד התייצב משרד התקשורת בהובלת המנכ"ל שלמה פילבר, ויחד איתו חברי הכנסת של הליכוד. מנגד, אנשי משרד האוצר, שמוחזק על ידי השותפה הקואליציונית "כולנו", וחברי הכנסת מהאופוזיציה בהובלתו של יו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל. ההתגוששות בין שתי הבריתות הללו הולידה עוד ועוד רגעים אבסורדיים, כשכבל, יו"ר הוועדה מהאופוזיציה כזכור, מנסה לשכנע את חברי הכנסת מהליכוד לעזור לו להעביר בוועדה חקיקה מטעם הממשלה.
ואם בכל הנוגע לתאגיד, נושא שבו רה"מ והליכוד שינו במוצהר את עמדתם, עוד אפשר היה איכשהו להבין זאת, כשהגיעו הדיונים על רפורמות התקשורת שנכללות בחוק ההסדרים העסק כבר הפך למגוחך. כבל, שמנהל את הוועדה בסגנונו הייחודי והתיאטרלי, ויחד איתו הרפרנט באגף התקציבים לתחום התקשורת, אסף וסרצוג, הצליחו לרשום כמה הישגים ולהעביר רפורמות כמו הפרטת מערך עידן פלוס, אך ברפורמה של "חובת המכירה בספורט" ידם הייתה על התחתונה, לאחר שגם באוצר עצמו התגלעו חילוקי דעות.
מנגד, יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, היה זה שהוביל את קו ההתנגדות גם בכל הנוגע לתאגיד, וגם ברפורמות התקשורת. בסוגיית התאגיד, ביטן היה זה שהחל במהלך לסיבוב הגלגל - ביטול התאגיד ושיקום רשות השידור - באמצעות הצעת חוק פרטית, כשבהמשך התברר, באחת ההתפתחויות הכי לא מפתיעות בעלילה, שהיא עולה בקנה אחד עם עמדת ראש הממשלה ושר התקשורת. בדיונים בוועדת הכלכלה סביב רפורמות התקשורת ביטן לא היסס לתקוף בחריפות אופיינית את האוצר ואת אנשיו, והרבה לשים רגליים ללא מעט מהמהלכים שלהם. הקרב בין שני המחנות הללו צפוי כנראה ללוות אותנו גם השנה, בהתאם כמובן להתפתחויות הפוליטיות והתקשורתיות.