טוב שיש לנו את "הארץ". למרות כל הביקורת על המו"ל עמוס שוקן, הוא עדיין ממשיך להוביל עיתונות חשובה ורצינית, שמהווה מפלט למי שנמאס לו מכל הצהוב הזה, או המתלהם הזה, או הימין הזה.
שוקן הוא מו"ל שאין כדוגמתו בארץ - חשוף. הוא מדבר ומצייץ ואומר את דעותיו. הוא נגיש - כל אחד יכול לפנות אליו בטוויטר ולקבל תשובה.
בזרוע השנייה של העיתון - "דה מרקר" - ממשיך לככב גיא רולניק, שפרסם השנה את הטור הכי חשוב בקריירה שלו (אם לא הבנתם את הרמז - זה הטור הכי חשוב בקריירה שלכם). הכל נמצא שם בטורים שלו - הכתיבה המצוינת, הידענות, הניתוחים, הביקורתיות. ולדברים יש הדים, יש קוראים - גם בתקשורת וגם בקרב מקבלי החלטות. אמנם צניעות, פלסטינים והומור נפקדים מטוריו, אבל את אלה אפשר לחפש ב"הארץ". טוב, אולי צניעות לא. למרות השנים הארוכות, למרות המאבקים הסזיפיים, למרות הביקורת, למרות שהוא נמצא בחו"ל - הלהבה העיתונאית של רולניק עדיין בוערת חזק. ועוד איזו להבה. פרשת ביבי-נוני הוציאה את "אם הדרקונים" שבתוכו, וממש כמו הנסיכה דיאנריז טארגריאן הוא רכב על הדרקון ושפך אש ולהבה לכל עבר. תמיד ידענו על הון-שלטון-עיתון, אבל כשיש הקלטות ותמלילים זה נשמע יותר טוב (אגב, אפשר אולי לוותר על "פועלומי"? זה לא באמת תופס).
אנדרה טבקוף