אפשר להתייחס למה שקרה בהוט בשנה-שנתיים האחרונות בהרבה מובנים. מי שרוצה לאמץ גישה צינית יכול להגיד שהפיכת אלטיס לחברת תקשורת בינלאומית יצרה סטנדרטיזציה בכל החברות בקבוצה, וכאשר המנכ"לים המקומיים לא אחראיים לרכש (שמוכתב מלמעלה), לכספים, שמנוהלים ישירות ובקשר ישיר עם המטה, לטכנולוגיות שמוכתבות ברמת הקבוצה וכן הלאה - הכל הופך להרבה יותר קל עבורם, והם יכולים להתמקד בבעיות ספציפיות שייחודיות רק למדינה שלהם, כמו רגולציה ושירות לקוחות.
אבל אפשר גם לראות את הדברים נכוחה ולהבין שהוט עשתה כברת דרך והתייצבה. ברגע שהחברה טיפלה נכון בשירות הלקוחות היא כבר עשתה 90 אחוזים מהעבודה. כל היתר זה בונוס. מבלי לגרוע מהצלחתה של גרנות-גולדשטיין, מי זוכר היום את דבריו של הבעלים פטריק דרהי שהתעקש להגיד לעם היושב בציון, שאם בצרפת אפשר לספק שירות טוב ויעיל דרך חברות כוח אדם, אז גם בישראל השירות לא חייב להיות בבעלות הוט. אנחנו אולי היינו מעדיפים שזה יהיה אחרת, אך דרהי ראה את מה שלא רצו לראות בישראל ובסופו של דבר הוא צדק. כשהוא הביא את גרנות-גולדשטיין היא הוכיחה שאפשר בניהול נכון לספק שירות סביר ולהעלות את רמת שביעות הרצון של הלקוחות.
אז הפקות מקור מעולות היו קודם, והן הצלחה גדולה גם היום, והטריפל עבד לפני והוא עובד היום, והוט מובייל עשתה בדיוק את מה שייעדו לה - החלישה את מתחרותיה של הוט בטלוויזיה. בסוף הקול הוא קול דרהי והידיים הן ידי גרנות-גולדשטיין.
גד פרץ