למה התכוון נוני מוזס כשאמר לראש הממשלה נתניהו: "סימה ונחום, אלה? זה העבודה שלך, אמרתי לך"? למה התכוון ברנע כשאמר "היו מקרים, אני חושב שהם לא היו רבים, שבהם השיקולים הזרים התערבו"? ומה לעזאזל היה הדבר הזה שהוא כתב בשער של "ידיעות אחרונות": "וגם אני חשוד לא רק משום שהמו"ל המדובר הוא נותן לחמי אלא גם משום שיש לי הערכה אינסטינקטיבית... למי שבמקום לשקוע ברחמים עצמיים... נאבק בשיניים על פרנסתו ופרנסת עובדיו"? הלו, נחום! הבוס שלך הרגע הציע לרה"מ סיקור הוגן תמורת הקטנת הפעילות של "ישראל היום"!
ישנם רגעים שעיתונאים ותיקים ומוערכים נופלים, וזה לא נעים. מיד כשפורסמו קלטות ביבי-נוני נדדו העיניים לראות את תגובת הכתבים הבכירים של "ידיעות", שעוונות המעסיק שלהם נעשו לכאורה במקלדותיהם. ברנע היה שם בשורה הראשונה בשביל לחטוף את האש. בתחילה היה את המאמר בשער של ידיעות ואחר כך הופעה פומבית שבה הודה שהיו מקרים שהתערבו בהם "שיקולים זרים". העליהום לא איחר לבוא - ברנע נקרע לגזרים ברשתות החברתיות ובעין השביעית.
אז בסדר, ברנע לא תמיד הגיב נכון לאירועים, אבל צריך לזכור שהוא לא היחצ"ן של "ידיעות". הוא כן הכתב הכי בכיר שלהם, ואולי בעיתונות הישראלית בכלל, הוא כן הוא אחת הסיבות העיקריות לפתוח את "ידיעות" ביום שישי. הוותק, הניסיון והמוניטין של ברנע אמורים להספיק לנו כדי להאמין לו כשהוא אומר שמוזס מעולם לא פנה אליו או הדריך אותו בכתיבתו. אולי בעניין "הרשימות השחורות" אפשר להיות קצת יותר סקפטיים, אבל צריך להבין שעיתונאים עובדים במערכות גדולות ומורכבות, והם לא תמיד מודעים או מסכימים עם כל מה שמתרחש. ברנע הוא עיתונאי הגון וחרוץ שעיתונאים רבים גדלו על כתיבתו. לא ייתכן שמו"לים יאכלו בוסר ושיני כותבים תקהינה.
אנדרה טבקוף