הרי מי היה מאמין שדווקא אלוביץ', ששמר לאורך כל השנים על שמו הטוב ועל המוניטין שלו כאיש עסקים הגון, ימצא את עצמו כמי שנאלץ להסתופף בחברת אנשים כמו חבר הכנסת דוד ביטן כדי שאלה יסייעו לו בעסקיו. מי שמכיר היטב את אלוביץ', אומר שאם הוא הגיע לשם, כנראה שלא הייתה לו ברירה. אבל זה לא גורע מאחריותו. בעבר היה לו את אבי גבאי כמנכ"ל ואת שלמה רודב כיו"ר, ושניהם ידעו לנווט את הקבוצה כך שאלוביץ' יכול היה להרשות לעצמו להתרחק בבטחה מאור הזרקורים. הוא יכול היה להיות בטוח שעסקיו מנוהלים בצורה הטובה ביותר, וששניהם הם עזר כנגדו.
עכשיו לאלוביץ' אין אף אחד שעליו יוכל להישען, ולכן הוא נקלע לרצף של טעויות אסטרטגיות. היום הוא נסמך על שורת יועצים שלהם הוא משלם הון עתק, רק כדי שבסוף, במעלה הדרך, הם ישיגו לו מנתניהו ואנשיו הקלות שיאפשרו לו לשרוד ולהחזיר חובות. זו מציאות עגומה מאוד מבחינתו, אבל זאת המציאות. כשאין ברירה אז אין ברירה, ואם צריך לרכך איזו מילה פה או שם בסיקור של שרה נתניהו באתר וואלה, זה כנראה שווה את המחיר.
אלא שאלוביץ' לוקח כאן סיכון עצום. החיבור לנתניהו, שמחר יכול מחר למצוא את עצמו מחוץ למשרד התקשורת או באמצע במערכת בחירות, הוא הפיך. זו הסיבה האמיתית ללחץ הגדול של אלוביץ'. הוא רוצה שיתנו לו להשלים את המיזוג עם yes כמה שיותר מהר ולשם כך הוא חייב את נתניהו ויועציו. המיזוג המלא עם yes יאפשר לו להיפגש עם עוד 114 מיליון שקל שלהם הוא נזקק כאוויר לנשימה - ואחריו המבול. עוד עסקת בעלי עניין ועוד ריפוד של כמה יועצים בדרך, והנה אוטוטו הוא מגיע למנוחה ולנחלה.
גד פרץ