סיפור השיבוש הוא אזהרה על ירידה מגדולה שאפשר למצוא בלא מעט גרסאות. התבנית ברורה: חברה גדולה ומצליחה בונה מוצרים טובים יותר ויותר, וגובה עבורם מחיר נאה. מכונית מנהלים עם אבזור עילאי. מצלמת פילם איכותית עם שלל עדשות. אבל בשולי שדה הראייה מתחבא האסון.
המפלה מגיעה מכיוון חברה חדשה שבונה מוצר זול ופשוט, גם אם לא כזה מוצלח. בינתיים. מכונית משפחתית רעועה וזולה. טלפון עם מצלמה מפוקסלת. מריצים קדימה כמה שנים, ומהחברה המבוססת והזחוחה נותר שבר כלי. ענקיות הרכב האמריקאיות הגיעו לפשיטת רגל. קודאק כמעט ונעלמה. מה קרה להן? שיבוש.
כתב ידו של אורי פסובסקי
'חדשנות משבשת', כך קרא לתהליך הזה פרופ' קלייטון כריסטנסן מהרווארד לפני עשרים ומשהו שנה, בשיא בועת הדוט.קום. הוא הפך לגורו עסקי, והמשבשים מעמק הסיליקון הפכו לגיבורי השעה. מרק צוקרברג הבטיח 'לזוז מהר ולשבור דברים'; המשקיע מרק אנדריסן התנבא ש'התוכנה הולכת לאכול את העולם'. שיבוש היה להלך רוח שאנחנו צריכים לאמץ: 'שבשו את עצמכם או שישבשו אתכם'.
הזמן עובר. המשבשים מעמק הסיליקון היו למונופולים אימתניים, והמנהלים שלהם נדרשים להסביר את עצמם מול מחוקקים זועמים. יותר מכך: אחרי משבר פיננסי עולמי ובעיצומה של מגפה גלובלית, יש משהו קצת פחות קורץ בשיבוש. מה רע בקצת יציבות?
או לכל הפחות, מה רע בקצת חוסן? כזה שיאפשר לנו לשרוד את הסערה. אם כריסטנסן, שהלך השנה לעולמו, היה ההוגה הנכון לעידן הדוט.קום, הרי שמי שמסתמן כהוגה הנכון לרגע הנוכחי הוא נסים טאלב, שהתפרסם ב-2007 כמחבר "הברבור השחור", אבל מאז הספיק להוציא עוד סדרת ספרים מרשימה. כרסיטנסן דיבר על שיבוש, טאלב מדבר על אנטי-שבירות. כבר שנים הוא מזהיר שאנחנו לא חושבים נכון על אירועי קיצון, ובטח שלא על היכולת שלנו לעמוד בהם. החברה המודרנית, ההיפר-גלובלית, עם קווי האספקה חובקי העולם, הניהול הרזה והיעיל להפליא, חוסר הנכונות להשאיר דבר ליד המקרה. בכל אלה טמון זרע הפורענות.
טאלב מציע לחיות אחרת, להיות אנטי-שבירים. לבנות בולמי זעזועים ואסטרטגיות הכנה לבלתי צפוי. במקרה שלו זה כולל משטר צום לא סדיר, הרמת משקולות והימור על התרסקויות בבורסה. למערכת הפיננסית הוא ממליץ להוריד מינוף, בכלכלה הוא היה רוצה לראות פחות מונופולים, ולכולנו הוא ממליץ לא לסמוך יותר מדי על השלטון המרכזי. לא בדיוק ליברטריאן, אלא מאמין במסגרות מקומיות יותר. דווקא השורה התחתונה הזאת פחות משכנעת: לא מעט מדינות הוכיחו יכולת מרשימה להירתם לפעולה ביעילות במשבר הקורונה. הן היו מוכנות.
במבט רחב יותר, טאלב מבטא הלך רוח. כזה שלאו דווקא חוגג את השינוי, אלא את היכולת להתייצב מולו, לשרוד אותו ואולי אף לנצל אותו לטובתך. התובנה על ההכרח שבחוסן (שאינו אנטי-שבירות אלא אבל כן מהווה צעד בכיוון) עשויה להתגלגל עכשיו לאזרחים שחוסכים יותר, חברות שמחזירות את המפעלים מעבר לים, ממשלות ששמות יותר דגש על תעשייה מקומית. פחות יעיל אבל פחות שביר.
אפשר למצוא כאן, קצת בדוחק, סגירת מעגל: בעמק הסיליקון קראו את הספר של כריסטנסן ורצו להיות משבשים. אבל כריסטנסן, שבכל זאת היה פרופ' בבית הספר למינהל עסקים, כיוון למנהלי התאגידים שרצו להבין איך אפשר לשרוד את השיבוש, או להימנע ממנו. אלא שבתרשימי הזרימה ובעצות שלו אפשר לזהות, שוב, את הניסיון לכפות סדר על המציאות. זה עדיין ניהול. עבור טאלב, הלא נודע הוא חלק מהעניין. אנחנו פשוט צריכים להביא את קיומו בחשבון, ולהכין את עצמנו אליו - מה שלא יהיה. במאה ה-21, עם מגפה סביבנו ואקלים שהולך ומשתנה נגד עינינו, נדמה שזו עצה לא רעה.