האטימולוגיה שלה מרתקת - מכיוון שהשורש שלה הוא ר.א.ש. כלומר היא מילה שמצויה גם בתוך הראש וגם מונחת כמו כתר על הראש. והראש הוא האיבר החשוב ביותר בגוף - מערכת ההפעלה, הבקרה והשליטה; בסיס האם של כל החושים ושל כל המחשבות. ואלוהים מתחיל בראשית. הוא מתחיל בראש. הוא אומנם ישות בלתי ארצית, אבל יש לו ראש להניח עליו כתר. והכתר הוא ספר התנ"ך והראש ראש נעלם, שמנהל את היקום כולו, בכל הממדים.
כתב ידו של שי גולדן
אבל "בראשית" היא מילה מתעתעת בהיבט הספרותי שלה. מכיוון שהמילים שעוקבות אותה הן "ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". העובדה הספרותית העולה ממשפט הפתיחה של ספר הספרים היא שהגיבור המרכזי שלו מופיע כבר בסצנה הראשונה ומתחיל לעבוד. אבל הדבר המעניין הוא שאם אלוהים היה נוכח לפני תחילת הספר, לפני השתלשלות מעשה הבריאה, פירושו שאלוהים פעל ונכח לפני תחילת בריאת העולם. אלוהים הפך לאלוהים, בדרך שאינה מובאת לקוראים. הוא שם, נוכח, פועל, מתחיל את מלאכת הבריאה, ומשם מתחיל תיאור יחסיו עם ברואיו, ובפרט - עם ישראל. כי בגדול, ספר הספרים הוא סיפור מערכת היחסים בין אלוהים לאדם - יש אלוהים, דמות מופשטת, שמופיעה ונעלמת כפי רצונה. היא לובשת קול וצורה (הסנה הבוער) לפי נוחיותה, בוחרת עם מי לדבר ועם מי לא, ומצויה במערכת יחסים הורית מורכבת מאוד עם הילדים הקטנים בבית - עם ישראל.
אבל רגע, למה אלוהים ברא את העולם? מה המוטיבציה שלו? מה הקטע? מה הסיפור שלו? מה מקורו? אין לדעת. בראשית הופכת בעצם למילה שמתחילה ספר, שאינו מתחיל בנקודת ההתחלה. למעשה, את הספר שלפני בראשית - זה שמציג את סיפורו של אלוהים, את נסיבות קיומו, את ההיסטוריה שהפכה אותו לאלוהים והביאה אותו להחלטה לברוא עולם ולברוא חי וצומח ואדם - את כל אלה לא נדע לעולם. הם מופיעים בספר שלא נכתב - הספר שלפני בראשית.
כלומר, סיפור בריאת העולם וסיפור מערכת היחסים של ה' עם עם ישראל מתחילים בספר ובמילה הפותחת אותו, אבל זה רק פרק אחד מסיפור גדול ונרחב ועמוק ומסתורי באמת - זה שהתרחש לפני בראשית. וכך, הקורא מצופה לקבל את הנוכחית האלוהית כלשונה, את הנחות היסוד שלה ואת המוטיבציות הגלויות שלה, מבלי לדעת דבר עליו. אלוהים מסתיר את זהותו ואופיו וטיבו לכל אורך הדרך. וכך, המילה הראשונה בספר מלמדת אותנו שהוא לא הספר הראשון, שבראשית אינה ההתחלה באמת של הדברים, כי אם של בריאת העולם והופעת האדם.
יכול להיות שאלוהים מנהל מערכות יחסים מקבילות עם חיים אחרים, מעל לראשנו וללא ידיעתנו, מהסיבה שאיננו יודעים עליו כלום, למעשה. יכול להיות גם שהתנ"ך הוא סיפורו של הדור הזה, של התור הזה בדברי ימי נוכחותו ופעילותו של אלוהים, וכי 6,000 השנים של בריאת העולם הן רק טיפה בים של ספרים ומערכות יחסים בין אלוהים לחיים אחרים שברא. לנו יש את ספר בראשית - אבל מה שברור מהפתיחה שלו הוא, שהסיפור שלנו חסר, חלקי, מתחיל באמצע.
והקומה הנוספת הזאת בהכרת ה' אינה הופכת אותו למובן יותר לקורא ולאדם - כי אם להיפך. בראשית היא תחילת התעלומה. את התמונה המלאה לא נדע לעולם. וספר בראשית הוא בעצם קיצור תולדות ההיסטוריה של האדם והעולם ועם ישראל, אבל בטח לא קיצור תולדות חייו של אלוהים. הוא מתחיל כשמתחשק לו, בנקודה שמתחשק לו, באופן שמתחשק לו, ואנו נותרים רק עם הסיפור שלנו כדי לנסות להבין אותו. ואחר כך יש מי שמתפלא שאנחנו נושאים אליו עיניים בתחינה, בתפילת יחיד, ואומרים לו "ריבונו של עולם, בחייאת אבא, מה את רוצה? תן לי כלי, זרוק לי עצם, להבין מה לעזאזל קורה?".
אבל אלוהים אומר רק מה שבא לו לומר. ואנחנו מקבלים זאת, למרות שחושינו מתקשים להבין, מהסיבה שאותם חושים מבינים שבראה אותם ישות שלא נתנה להם במכוון כלים להבינו. הנה הפרדוקס האלוהי המושלם: "אני אחוד לך את חידת קיומי וחידת חייך, אבל לא אתן לך כלים לפתור אותן לעולם".