"דווקא אז אני אוהב אותה יותר"; "דווקא עכשיו מאות קרנות נדל"ן מגייסות כזה"; "דווקא על ספסל הנאשמים ביבי הוא המלך". 'דווקא' היא מילה שמאתחלת תהליך מחשבתי. היא מושכת אותנו לדמיין סיטואציה ואז את ההיפך ממנה.

'דווקא' היא מילה קשה להגדרה. יש לה מגוון שימושים רחב, שיש בהם משהו כל-כך ישראלי. אנחנו אוהבים 'לעשות דווקא'. גם בשפות אחרות ישנן מילים המגדירות התנהגות מתנגדת לשם ההתנגדות, האם יש ביניהן מילה אחרת שהיא כל-כך נגישה ויומיומית?

כתב ידה של גלי וינרב

'דווקא' היא גם מילה גמישה, כמו משחק. "דווקא לא", יגיד אדם כדי להתגונן מפני אשמה. הצירוף נשמע כאן כקשה – גם דווקא וגם לא! – אבל ה'דווקא' מרכך את ה'לא'.

ולפעמים המילה בכלל לא מסמנת התנגדות, ובפירוש המילוני היא נועדה בכלל לומר שעשית דבר בכוונה, באופן ספציפי את הדבר הזה בכוונה, ולא בהכרח בכוונת נגד או בהתרסה. בפירוש הזה היא גם התגלגלה להיות מילת שאלה. "למה דווקא אני?" (מי בחר בי בכוונה?). "למה כדאי לי לקחת דווקא אותך לתפקיד?"

אז איך התגלגלה 'דווקא' ממילה המעידה על כוונה, לכזאת המתארת מקרים שבהם קורה הפוך ממה שהיה ניתן לצפות? לחוקרי השפה הפתרונים.

למה דווקא? לא יודעת. דווקא זה נחמד.