כתב ידה של אלונה בר און

גם הרצת חיפוש בטוויטר מראה עד כמה המילה הזו הפכה לפופולרית. יחד עם 'משבר', 'שחיתות', 'פאשיזם', 'הפיכה', 'שפל', 'בושה', 'מחדל' ועוד תופינים. זה לא מדעי, אבל לתחושתי, מהטוויטר הן זלגו גם לרשתות חברתיות אחרות, ומשם לעיתונות, ופתאום הן בכל מקום.

בעבר, מקרא כל אחת מהמילים האלה היה מעביר רעד בעמוד השדרה שלי. והיום גם אני כבר קהת חושים מולן. אבל אני תוהה האם באמת יש כל-כך הרבה חרפה מסביב? האם מצבנו באמת מצדיק את השימוש הכל-כך תדיר במילים האלה? ואם הוא לא מצדיק, והמילים האלה נועדו רק כדי להתריע, מה נכתוב כשבאמת נזדקק להן?

בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז, וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה (משלי י"ח, ג')