צילום: גלובס
התוודעתי לטוויטר באיחור ניכר, ועדיין לוקח לי זמן להבין את החוקים והשפה הפנימית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את המילה 'חרפה'. מישהו כתב עליי משהו ונעלבתי. לקח לי זמן להבין שזו מילה מקובלת בשפת הטוויטר, שגורה כל-כך בפי הצייצנים, עד שהיא הפכה לכמעט שקופה. סוג של כינוי חיבה צייצני ל'בושה וחרפה'.
הצג עוד
כתב ידה של אלונה בר און
גם הרצת חיפוש בטוויטר מראה עד כמה המילה הזו הפכה לפופולרית. יחד עם 'משבר', 'שחיתות', 'פאשיזם', 'הפיכה', 'שפל', 'בושה', 'מחדל' ועוד תופינים. זה לא מדעי, אבל לתחושתי, מהטוויטר הן זלגו גם לרשתות חברתיות אחרות, ומשם לעיתונות, ופתאום הן בכל מקום.
בעבר, מקרא כל אחת מהמילים האלה היה מעביר רעד בעמוד השדרה שלי. והיום גם אני כבר קהת חושים מולן. אבל אני תוהה האם באמת יש כל-כך הרבה חרפה מסביב? האם מצבנו באמת מצדיק את השימוש הכל-כך תדיר במילים האלה? ואם הוא לא מצדיק, והמילים האלה נועדו רק כדי להתריע, מה נכתוב כשבאמת נזדקק להן?
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז, וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה (משלי י"ח, ג')